פרק ג - משנה ה אֶתְרוֹג {כה} הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, פָּסוּל. שֶׁל עָרְלָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל. שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרָה {כז}, לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר. שֶׁל דְּמַאי, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא יִטּוֹל. וְאִם נָטַל, כָּשֵׁר:

של ערלה ושל תרומה טמאה פסול. דאמר קרא (ויקרא כ''ג) ולקחתם לכם, שיהיה ראוי לכם {כו}: ואם נטל כשר. שהרי יש בה היתר אכילה: ובית הלל מכשירין. דהא חזי לעניים, כדתנן מאכילין את העניים דמאי: בירושלים כו'. אבל חוץ לירושלים לא, דבעינן לכם שיהא ראוי לכם {כט}: