פרק ג - משנה ח אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְמִינוֹ {לח}, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בִמְשִׁיחָה {לט}. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ, בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמָטָּה:

בגימוניות של זהב. חוטי זהב כפופין כגימון, כמו הלכוף כאגמון (ישעיה נ''ח), וסובבין האגודה: במינו היו אוגדין אותו למטה. לקיים מצות אגד. וזה לנוי בעלמא הוה {מ}. ורבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד, הלכך אי אגיד ליה שלא במינו הוו להו ה' מינין. ואנן קיי''ל דלולב א''צ אגד הלכך בהא הלכה כר''מ: