מהם המים הרעילים שבהם אנחנו שוחים בלי לשים לב, ואיך הם משפיעים על ההחלטות הגורליות ביותר של מדינת ישראל וצה"ל? בפרק השני של פודקאסט "סוללים דרך" מבית 'עולם קטן', בן ואיתי צוללים עמוק אל תוך האקווריום התודעתי של דורנו. זוהי שיחה נוקבת, מרתקת ונטולת פילטרים על הרעיונות הגדולים שמנהלים אותנו מאחורי הקלעים – מהאקדמיה, דרך פסיקות בג"ץ ועד לבור בקריה, וכיצד הם מעצבים את מוסר הלחימה שלנו תחת אש.
מה מחכה לכם בפרק?
🔹 האקווריום הפוסטמודרני והאשליה של "כל אחד והאמת שלו": בן ואיתי פותחים את הפרק בהגדרה של המים התרבותיים שבהם כולנו שוחים – הפוסטמודרניזם. התרבות הזו מנסה להנחיך שאין באמת אמת ושקר, וחשוב מכך, שאין טוב ורע מוחלטים במציאות. מדובר בחשדנות עמוקה וצינית כלפי כל המושגים הטבעיים וההיסטוריים של האנושות, כמו מוסר, משפחה וזהות קולקטיבית. מי שחושב שמדובר רק בכמה פרופסורים מנותקים באקדמיה טועה לחלוטין; הרעיונות הללו מחלחלים בצורה סמויה ומנהלים את המערכות המשפיעות ביותר במדינה.
🔹 נאום הרמטכ"ל ופירוק מוסר הלחימה של צה"ל: במרכז הפרק מובא ניתוח מטלטל של נאום מפורסם של הרמטכ"ל לשעבר, אביב כוכבי, שבו הוא מגחיך גנרל זר שהציע לשטח שטחי אויב בנויים לפני כניסת כוחות. בן ואיתי מראים כיצד המושג "לנצח ולהישאר בני אדם" הפך לכלי שמסכן באופן ישיר את חיי הלוחמים בשטח בשם תפיסות מוסר מעוותות. הפוסטמודרניזם מפרק את ההקשר הלאומי של המלחמה, הופך אותה מאירוע בין שני עמים ל"אירוע פלילי" של בודדים, וממציא מושגים מנותקים כמו "המחבל הבודד". הניתוק הזה מההקשר ההיסטורי גובה מאיתנו מחיר דמים כבד, כשהאליטה מעדיפה לעיתים להקריב את חיילנו כדי להישאר נאורה בעיני העולם.
🔹 הצחוק של האלופים – מרומן גופמן ועד לקונספציה: הפרק חוזר לרגע המכונן שבו אלוף-משנה רומן גופמן עמד באומץ מול פורום מטכ"ל וזעק שהכוחות שחוקים כי לא מפעילים אותם מספיק לניצחון והכרעה. במקום להקשיב, בכירי צה"ל דאז – אייזנקוט, חליוה ואחרים – פשוט צחקו עליו, בדיוק כמו הקהל שצחק בנאום של כוכבי על השטחת הקסבה. בן ואיתי מסבירים שהצחוק הזה אינו מקרי, אלא נובע מאותו מקור תרבותי ומפחד עמוק של הגנרלים להיתפס כ"לא מוסריים" או כ"פשיסטים". נדרש אומץ תרבותי עצום, מעבר לאומץ מול מחבלים, כדי לעמוד מול הלחץ החברתי המהונדס הזה ולדרוש הכרעה צבאית אמיתית.
🔹 השורשים המרקסיסטיים – מפוליטיקת זהויות ועד לפירוק המשפחה והיהדות: איך רעיונות של קרל מרקס מלפני 150 שנה קשורים לפמיניזם רדיקלי ולתנועה הרפורמית בימינו? השיחה חושפת את המנגנון הציני של פוליטיקת הזהויות, המחלקת את העולם באופן קבוע למדכאים ומדוכאים על בסיס מגדר, גזע ולאום, תוך מחיקת האחריות האישית. כדי לייצר פירוק של הלכידות החברתית, הפרוגרס משתמש בשיטה מתוחכמת של "תפוח רקוב בשק": הם לא תוקפים את המשפחה או היהדות חזיתית, אלא מגדירים מחדש מושגים (כמו משפחות אלטרנטיביות או "בר מצווה לכלב") כדי לרוקן את הזהות המקורית מתוכן. ברגע שהזהות האמיתית מטושטשת, החברה מאבדת את המצפן ההיסטורי היציב שלה והופכת לחלשה ופגיעה.
🔹 תרבות ההתמסכנות מול המוסר היהודי של לקיחת אחריות: בעולם הפרוגרסיבי, ככל שאתה יותר מסכן ומתקרבן – כך אתה יותר צודק, וממילא אין לך שום אחריות על מעשיך והרס חייך. המוסר היהודי, לעומת זאת, מציב עמוד תווך הפוך לחלוטין: הדרישה לממש את צלם האלוקים שבאדם דרך לקיחת אחריות מלאה על המציאות. אחריות אינה מושג מופשט, אלא היא מתרחבת במעגלי זהות טבעיים והיסטוריים – קודם כל המשפחה שלך, אחר כך העם שלך, ורק אז שאר העולם. היהדות מלמדת שיש מחיר למעשים, ושריחום על אכזריים (כמו חמאס שבנה עיר תת-קרקעית מטורפת בכספי הסיוע) הוא השחתה מוסרית שמחריבה את העולם.
🔹 וקטור של תקווה – למה המוסר של הרב זרביב ניצח את כוכבי?: למרות תמונת המצב המורכבת, בן ואיתי מסיימים בטון אופטימי ומלא עוצמה על הוקטור החיובי של ההיסטוריה. אירועי השביעי באוקטובר כפו על מדינת ישראל "להפוך דיסקט" ולהכיר בקיומו של רוע מוחלט שיש לבער מן העולם ללא התנצלות. השינוי מגיע מהשטח, מהכוחות הבריאים של הלוחמים והמפקדים, כמו הרב זרביב שזכה להדליק משואה דווקא בגלל שפעל לשטח בתי מחבלים והביא ניצחון אמיתי. הפרק הזה מעניק את הכלים והחיסון התודעתי כדי לשחות נגד הזרם כמו דגי סלמון, מתוך רוגע, עוצמה ובניית חירות מחשבתית אמיתית.
על מה מדברים בפרק:
00:00 - פתיח והכרת תודה לבמה של 'עולם קטן'
00:27 - שוחים באקווריום: מהו האקלים הרעיוני שמנהל את דורנו?
00:59 - מאפיין ראשון: פוסט-אמת, ניטרול הטוב והרע וחשדנות תרבותית
03:45 - מאפיין שני ושלישי: פוליטיקת זהויות ושיח זכויות האדם של שנות ה-60
05:45 - כשהאקדמיה מהנדסת את מוסר הלחימה של צה"ל ופסיקות בג"ץ
10:50 - מי הגדיר ש"להישאר בן אדם" זה להפקיר את חיי הלוחמים שלנו?
12:50 - הפירוק הפוסטמודרני: איך נולד המושג המעוות "מחבל בודד"?
15:24 - פירוק ההקשר ההיסטורי וההשלכות המוסריות שלו בשטח המלחמה
17:33 - היפוך הדיסקט: הרב זרביב, השביעי באוקטובר והביקורת של רבני האתיקה
21:45 - צוללים לעומק: מהו מרקסיזם ואיך קרל מרקס זיהם את המים התרבותיים?
24:11 - פירוק הזהות הלאומית והדתית ככלי של המניפסט הקומוניסטי
26:23 - המרקסיזם המודרני: מרב מיכאלי, פמיניזם רדיקלי ופירוק מוסד המשפחה
27:56 - שיטת "התפוח הרקוב בשק": איך הרפורמים מפרקים את הזהות היהודית
33:21 - נקודת החיסון התודעתי: מה גורם לגיבורים כמו דוד זיני ורומן גופמן לעמוד מול הזרם?
34:35 - המוסר היהודי: מימוש צלם אלוקים דרך לקיחת אחריות ומעגלי זהות
40:57 - מהו ניצחון אמיתי? ההקשר ההיסטורי של עם ישראל מול העולם
44:19 - סיכום ואופטימיות: להיות דגי סלמון והניצחון התפיסתי של הרב זרביב על כוכבי
🔔 אהבתם את הפרק? אל תשכחו ללחוץ על כפתור ההרשמה לערוץ (Subscribe), להפעיל את הפעמון ולתת בלייק כדי לקבל את כל הפרקים הבאים מיד כשיפורסמו!
