הרב ברנדויין עוסק בסימני ליל הסדר בפנימיות, על פי תורת הקבלה, תוך קישורם להשתלשלות העולמות ולתהליך התיקון הרוחני. הסימנים (קדש, ורחץ, קרפס וכו') מייצגים שלבים בתיקון הרצון לקבל, החל מעולם האינסוף, דרך הצמצום, שבירת הכלים ועד גמר התיקון. המאמר מדגיש שתהליך הבריאה והתיקון נועד להפוך את הרצון לקבל לכלי להשפעה, דרך השוואת צורה לבורא, תוך התגברות על ההסתרה והרצון לקבל לעצמו. ליל הסדר הוא זמן קוסמי לעורר את התהליך הזה בתודעה, כאשר כל סימן משקף שלב בתיקון המלכות ובירור הניצוצות, עד להשגת גדלות והתחברות לאור האלוקי.

הדיון מתחיל בהסבר על יום הולדת כגילוי של התחדשות ושמחה בבריאה, אך מציין שמעטים שמחים באמת בלידתם, כי זה דורש הכרה עמוקה בהטבת הבורא. הקשר לפסח נעשה דרך המונח כרית, שמסמל תפילה לשכינה ולמיתוק הדינים. המאמר ממשיך ומסביר את השתלשלות העולמות: בתחילה היה אור אינסוף שמילא הכל, ולאחר מכן נעשה צמצום א' כדי לאפשר בחירה בהשוואת צורה. הצמצום הוציא את האור מהכלים, והותיר רשימה והשתוקקות. לאחר מכן יצא קו, שמייצג קבלה על מנת להשפיע, והתחיל תהליך התפשטות הפרצופים (גלגלתא, אב, סג) עד הטבור, שם האור הטוב (טבור = טוב אור) יכול להתפשט. מתחת לטבור, בשליטת המלכות, הרצון לקבל הגדול מנע התפשטות, כי לא היה מסך מספיק חזק לקבל על מנת להשפיע.

הפרצופים העליונים (גלגלתא, אב, סג) לא יכלו להתפשט למטה מהטבור, כי הרצון לקבל שם היה גס מדי, והיה עלול לגרום להתפוצצות, כמו משה רבנו שלא עלה לארץ כדי לא לשרוף את הכלים הלא מוכנים. כדי לתקן זאת, יצא פרצוף נקודות דסג, שהוא בחינת בינה (השפעה), שלא מושפע מצמצום א' ויכול להתפשט למטה מהטבור עם אור חסדים. אך בינה כוללת גם ז"ת דבינה, שצריכות הערת חוכמה כדי להשפיע על הזו"ן, וכך משכו חוכמה למטה מהטבור, מה שגרם לשבירת הכלים. כדי למנוע זאת בעתיד, נעשה צמצום ב', שקבע שקבלת אור תהיה רק בכלים דפנים (השפעה), ולא בכלים דאחור (קבלה). צמצום ב' חילק את המדרגות לשתיים: כתר, חוכמה וגר"ד דבינה (כלים דפנים, שלמות) וז"ת דבינה, תפארת ומלכות (כלים דאחור, חיסרון).

שבירת הכלים, למרות שהיא נראית כקלקול, הייתה לטובת הנבראים, כי היא פיזרה את הכלים לחלקים קטנים, שקל יותר לתקנם. זה מאפשר תיקון הדרגתי על פני ששת אלפי שנה, דרך ריבוי נשמות שמבררות כל תכונה. הגלויות, כמו גלות בית שני, משקפות את השבירה, כי עם ישראל התפזר בעולם והתקלקל בתכונות אומות העולם, אך גם תיקן אותם דרך תשובה וקיבוץ גלויות, וכך העלה את התכונות לתיקון. זה דומה לנקודות דסג שירדו למטה מהטבור, קיבלו תכונות המלכות, ואחר כך עלו והביאו תיקון לעולם כולו.

סימני ליל הסדר משקפים את התהליך הזה:

• קדש: חוכמה ובינה (אב וסג), שמתפשטים עד הטבור ומתקנים את התחתון לעלות לאור חוכמה.
• ורחץ: נקודות דסג (בינה), שיורדות למטה מהטבור עם חסדים להמתיק את המלכות.
• קרפס: ז"ת דבינה, שמביאות קטנות (חסדים) כהכנה לגילוי חוכמה, וטבילתו במי מלח ממתיקה את דיני המלכות.
• יחץ: צמצום ב', שחוצה את המדרגה לכלים דפנים (גלגלתא, עיניים) ודאחור (שמצפינים לאפיקומן).
• מגיד: מיתוק המלכות באורות בינה (חסדים) לאחר טבילה במי מלח.
• רחצה: אבא ואמא (גר"ד דנקודים), שמביאים חסדים והערת חוכמה.
• מוציא מצה: התפשטות ז"ת דנקודים ממעלה למטה דרך זיווג סג.
• מרור: שבירת הכלים בנקודים, שמיוצגת על ידי מוות (מרור בגימטריה מוות).
• כורך: תיקון ג' קווים דרך התכללות כלים דניאי בחג"ת, כפי שהיה בבית המקדש.
• שולחן עורך: בירור ניצוצות בעולם הזה (תודעת הפירוד) דרך אכילה, שדורשת התגברות באמונה להשפיע.
• צפון: שימוש מחדש במלכות דצמצום א' (אפיקומן) כטעימה לעתיד לבוא.
• ברך: סיום התיקון, הכרה שהכל בהשגחת ה' לטובה.
• הלל: גדלות ב', שמגיעה מלמעלה דרך כוס חמישית של אליהו, שמתקן את המלכות.
• נרצה: גמר התיקון, שבו הרע הופך לטוב, והמלכות מתמלאת באור אלוקי.

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠בעל שם טוב המבואר⁠

⁠מאמרי הסולם⁠

⁠מאמרי הסולם⁠

⁠⁠⁠תורה אור⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠חסידות⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠אבוחצירא⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠בעל התניא⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠רבי נחמן⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠שיעורי תורה לנשים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ספר הזוהר⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠פרשת השבוע⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠צדיקים⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠בעל שם טוב על התורה⁠

⁠ ספר התניא⁠

⁠מאמרי אדמור הזקן⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠מאמרי הסולם⁠

⁠חכמת הקבלה⁠