הסופר חיים באר והסופרת גַיִל הראבן בלימוד ושיחה, לא על רבי יהודה הנשיא אלא על... שפחתו. איך אישה ללא מעמד או שם, 'עושה בית ספר' לתלמידי החכמים הגדולים ביותר? מה היתרון של החיבור לחיי היומיום הפשוטים ואולי אפילו עלובים? ואיזו ביקורת טמונה ב'סיפורה של שפחה' על עולמם של מי שיושבים במגדל השן?