אחת מהתובנות הבסיסיות של הבודהה מדברת על מצב שבו הקיום שלנו הינו תוצר של אין סוף זיקות - אין ספור מפגשים שנפגשים ומתנקזים לכדי תופעה שאנחנו מכנים אותה בשם, ונוצרת תחושה שהתופעות האלו הן לא תופעות, לא תהליכים, אלא דברים - במובן שהם בדידים זה מזה ושהדבריםהאלו הם משהו סטטאי עליו אנחנו מעמיסים תכונות שמרגיש לנו שהן אינהרנטיות.

הבודהה מזהה את המציאות בתור השתנות אין סופית ובעצם מדובר כאן על אין סוף תהליכים שמשפיעים ומושפעים זה מזה.

אם ככה המצב אינו נתק אלא רצף, והדברים מתהווים ומתפרקם בכל רגע נתון - כמו שהשיר של תיק נהאט האן :

״אנא קרא לי בשמותי האמיתיים

אל תאמר שאני אעזוב מחר

אפילו היום, אני עדיין מגיע

הבט לעומק: בכל רגע אני מגיע״

שתהיה האזנה נעימה