To sponsor an entire parshah, please email [email protected]

תוספת ביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות (צב, ב)

להבין ההפרש שביו תורה למצות מעשיות. דהנה מבואר שתורה הוא מבחי' פנימיות, והמצות - שהם בדברים גשמיים - הם מבחי' סובב שאינו בגדר השתלשות. אך לכאורה גם להיות החכמה מבחי' א"ס הוא בחי' יש מאין שמבחי' סוכ"ע.בהקדים, שיש ב' מיני המשכות מאוא"ס, הארת הסובב שהוא מחי' את כל העולמות. והנה, מבחי' הסובב לא הי' המשכת להיות י' ספירות, שמפני שהרצון הוא א"ס לכן הי' נמשך ספירות אין קץ. ומה שנאצלו י' ספירות הוא ע"י הצמצום וקו וחוט. אך להיות הגבלת החכמה בבחי' כלי, שתכלה בחי' חכמה ותתחיל ספירה אחרת הוא מחמת אוא"ס הסובב, כי רצון העליון הוא להיות כלי מגביל לבחי' חכמה כדי שתהי' ספירה אחרת בכדי שיתקיים המחשבה דאנא אמלוך. ואףך שאור הסובב הוא מבחי' בלי גבול, מ"מ הכלי נעשה מהכאת אור מקיף באור פנימי, ומשניהם יחד נעשה הכלי. נמצא שהתהוות החכמה הוא ע"י הצמצום ומקום פנוי, ורק שאחר שנתהוה בחי' חכמה הנה בחי' הסובב נותן לה כלי המגבילה.ובזה יובן ההפרש בין החכמה ליש הגשמי, דמרוחניות החמכה נשמך החכמה המלובשת בגשמיוצת, דהחכמה עצמה נמשכה מרוחניות, אך לא הגשמיות ממש, דמהןת הגשמיות נתההוה מאור הסובב, להיות יש גשמי כלי ומגביל לבחיק הרוחניות. ולכן דוקא על ידי האתרוג גשמי יעורר למעלה מעלה מאוד. וממוצא דבר נשמע מעלחת המצות מעשיות שהם המגסילים קדושה בדבר גשמי זה, והכח להדבלה זו הוא מבחי' סובב, וגם מהות הדבר גשמי נמשך ג"כ מסובכ"ע. משא"כ הארת חכמה עילאה אין בה הארת הסובב אלא להגביל היש, אבל מוהתה נמשך מהקו וחוט.

ומרדכי יצא מלפני המלך (צב, ד)פורים הוא כמו יוה"כ, שהוא ענין העלאה, וההעלאה - אך שישנו עוונת המבדילים - הוא ע"י העליק למעלה ששם כחשכה כאורה, וההעלאה הוא ע"י שביוה"כ הוא בחי' מ"ת דלוחות שניות, והלוחות הוא בחי' פנים בפנים, שרצונו קשור לה', וכל עניני הגוך הוא בבחי' אחור, בלא לב ולב.

Sichos.net

Support the show

★ Support this podcast ★