מחקר חדש שפורסם בשבוע שעבר, קובע שלמעלה מחצי מיליון ישראלים נמצאים בסיכון לפתח פוסט טראומה.

מוריה מזל טדלה, חוקרת טראומה בין דורית, על חובת המדינה לטפל בהקדם בנפגעים ובעדים של זוועות השבעה באוקטובר.

חשיפה לטראומה והפרעה פוסט-טראומטית קשורות לחוויית מצוקה בתפקוד ההורי וקושי בויסות רגשי ביחסים עם הילד. ההפרעה הפוסט-טראומטית איננה מוגבלת לאדם שנחשף ישירות לטראומה אלא עלולה לפגוע גם באנשים הקרובים אליו. כשאירוע טראומטי ממשיך לרדוף את הניצול זמן רב לאחר סיומו, הוא יתגבש לכלל הפרעה פוסט-טראומטית. במקרים כאלה קיימים סיכויים גבוהים שבני המשפחה של הניצול יפתחו טראומה משנית. בעקבות המוערבות הרגשית הגבוהה שלהם, באמפתיה עם נפגע הטראומה. חלוצי המחקר בתחום של טראומה משנית מלמדים שתגובות הזדהות או אמפתיה כלפי אלו שחוו טראומה הן טבעיות ומותאמות אבל עדיין הן עשויות לעורר חוויה אישית של איום ההסבר לתופעה הזו טמון במאמצים שמשקיעים האנשים שקורבים לאדם הסובל מפוסט-טראומה, לתמוך בו רגשית. אותם מאמצים מובילים אותם לנסות להבין את הרגשות והחוויות של האדם הסובל ויוצרים הזדהות איתו. תוצר לוואי של התהליך הזה הוא למעשה הפנמה של הרגשות והזדהות עם ההתנסויות והזיכרונות הטראומטיים כאילו היו חלק אותנטי מהחוויה של האדם הסובל. התסמינים המאפיינים את הטראומה המשנית זהים במהותם לתסמינים שמופיעים בקרב אנשים שנחשפו ישירות לטראומה וסובלים מפוסט-טראומה. טראומה משנית מזוהה עם תחושות של מצוקה, עוררות פיזיולוגית, תגובות של הימנעות, פלשבקים ביום, סיוטים בלילה ואפילו ליקוי תפקודי. ההבדל העיקרי והמשמעותי בין פוסט-טראומה לטראומה משנית הוא רמת החשיפה של האדם לאירוע הטראומטי שהתרחש. במקרים בהם מדובר בהורה שסובל מפוסט-טראומה נוכל לראות את הפגיעה בילדיו. חשיפה לטראומה והפרעה הפוסט-טראומטית קשורות לחוויית מצוקה בתפקוד ההורי וקושי בויסות רגשי ביחסים עם הילד. במקרים כאלה אנחנו מדברים על העברה בין-דורית של טראומה ואחת הנגזרות שלה היא טראומה משנית לילדים יש נטייה לאמץ דפוסי התנהגות בלתי מסתגלים שמאפיינים את ההורה. זה תהליך שבו דור קודם משפיע על דור שאחריו באמצעות עמדות והתנהגויות הוריות. בעקבות התהליך הזה הורות פוסט-טראומטית קשורה לשכיחות גבוהה של הפרעה פוסט-טראומטית בקרב הדור השני ולסיכויים גבוהים שהדור השני יחשף לאירועים טראומטיים בעצמו. תוכן ההעברה הבין-דורית מתואר בספרות אמנם גם במונחים חיוביים, כמורשת או כיכולת שרידות ועמידות, אבל בדרך כלל הוא מתקשר באופן שלילי עם פסיכופתולוגיה זו או אחרת. בקרב הדור השני לשואה ניתן לזהות ערך עצמי לקוי, הזדהות יתר עם קורבנות ההורים, קושי לפתח אינטימיות, נטייה לניתוק רגשי, חרדה ורמות נמוכות של רווחה נפשית. במחקר שערכתי בעצמי מצאתי את אותם הקשיים בקרב הדור השני למסע יהודי אתיופיה דרך סודן. טראומה שלא קיבלה הכרה ממסדית וטיפולית ראויה, ונותרה לא מעובדת. העובדה הזו שימשה כר פורה להתפתחות טראומה משנית בדור שנולד בישראל. הממצאים האלו מלמדים על החשיבות והאחריות שלנו כחברה וכמדינה לדאוג ולטפל בנפגעים והעדים הישירים של הזוועות שהתרחשו בשביעי לאוקטובר גם כדי לצמצם את הפגיעה במעגלים המשניים של הטראומה ואפילו בילדים שעוד לא נולדו.