טקסט הפרק המלא:

טראומה קולקטיבית הינה אירוע בעל משמעות קיומית, לא רק לפרט בודד, כי אם לקבוצה כולה. בניגוד לטראומה אישית המתייחסת לאירוע שאדם ספציפי חווה, טראומה קולקטיבית אינה מחייבת נוכחות באירוע מעורר הטראומה, וחברי קבוצה המרוחקים ממוקד הטראומה, במרחק ובזמן, עדיין חווים את הטראומה קולקטיבית בעוצמה. כך למשל, יהודים ישראלים ממשיכים להגיב לטראומה של השואה, למרות שזהו אירוע שהתרחש במקום שרובם לא היו בו ובזמן שטרם נולדו. ה7 באוקטובר מהווה טראומה קולקטיבית חדשה עבור הציבור הישראלי. זוהי טראומה שאנחנו עדיין מצויים בתוכה, ומשום שהיא טריה כל כך, מדממת עדיין ובלתי פתורה, עוד מוקדם לנתח ולהבין מה יהיו השלכותיה ארוכות הטווח. אולם, על פי הניסיון והספרות המדעית, ניתן לומר כבר עכשיו שה7 באוקטובר ישפיע על הציבור הישראלי ועל הנתיב בו נמצאת מדינת ישראל עשורים רבים קדימה. טראומה קולקטיבית איננה רק אובדן טרגי של חיי אדם. היא מהווה טלטלה לתפיסות העולם הבסיסיות ולערכים של הקבוצה. היא מהווה משבר של משמעות. וכשם שהיא מרסקת תפיסות לגבי הקבוצה ומשמעותה, כך היא גם טומנת בחובה את ההזדמנות ליצור משמעות חדשה עבור הקבוצה, נרטיב חדש. ה7 באוקטובר מציב איום ישיר להבטחה הבסיסית של הציונות, בית לאומי שבו יהודים יהיו מוגנים מטבח ומפוגרומים. במדינה היהודית לא נהיה חסרי אונים ונלך כצאן לטבח. והנה, ב7 באוקטובר רבבות יהודים נרצחו, עונו, נאנסו ונחטפו כאילו אין מדינה שתגן עליהם. חבלי ארץ שלמים מצפון ומדרום ננטשו. האתוס של טרומפלדור התנפץ יחד עם תל חי שהפך להיות תל מת שרגל אדם לא תדרוך בה כעת. את הטראומה הקולקטיבית, עמים זוכרים לא כרצף של עובדות היסטוריות, אלא כסיפור עם לקח, שפעמים רבות רחוק מהאמת העובדתית. הזיכרון משרת בעיקר את המטרה של יצירת משמעות חדשה מתוך הטראומה, והפקת לקחים כדי שהטראומה לא תשוב ותקרה. לעולם לא עוד. אז איזה לקח ואיזה זיכרון יפיק הציבור הישראלי מתוך הטראומה של ה7 באוקטובר? האם האירוע הזה ישתלב בנרטיב עתיק היומין של ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו״? האם יעשה בו שימוש כדי לקדם אחדות מאולצת במובן ״בית המקדש חרב בשל שנאת חינם״? או האם תהיה זו הזדמנות לחשוב מחדש על הערכים הבסיסיים של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל? מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. ה7באוקטובר מציף מחדש את המתח בין שלושת העיקרים הללו, אי אפשר שנהיה גם מדינה יהודית, גם מדינה דמוקרטית בכל ארץ ישראל. הניסיון ארוך השנים להכחיש את נוכחותו של עם אחר בארץ הזו ואת שאיפותיו הלאומיות התנפץ לנו בפנים ב7 באוקטובר. את הבעיה הפלסטינית לא ניתן יותר לטאטא מתחת לשטיח ולקוות שיעלם מעצמו. אם לא נשכיל לכונן זיכרון סביב ה7 באוקטובר, שבבסיסו הכורח לשנות את נתיב הספינה הישראלית מכיבוש חסר תוחלת, המאיים על הציביון היהודי והדמוקרטי של המדינה, להתכנסות בגבולות בטוחים עם רוב יהודי ומשטר דמוקרטי, הרי ששכרנו יצא בהפסדנו.