אחרי שנים רבות של עבדות, עם ישראל יוצא סוף-סוף לחופשי. הוא יוצא מהטריטוריה של מצרים, אך יידרש עוד זמן רב עד שייצא ממצרים שבלב, מתודעה של עבדות.

הקב"ה מנחה אותם ללכת במדבר אל היעד בדרך ארוכה במקום בדרך שהייתה אורכת אחד עשר יום בלבד, מחשש שההתקלות במלחמה תחליש אותם ותגרום להם לרצות לחזור למצרים.

כמו אז, גם עכשיו, אנחנו עושים שינוי ונמצאים במלוא המוטיבציה אבל אז מגיעה היתקלות עם התנהגות מסוימת, מאכל כלשהו או אדם מסוים שמערערים אותנו וכיון שלא עבר מספיק זמן של שינוי ומחשש ליפול וללכת אחורה, אנחנו מנסים לעקוף את המפגש. מחפשים פתרונות כי לא באמת השתנינו ואנחנו עדיין עבדים.

מה יכול לעזור לנו להזדקף ולהיזכר בכוחות שלנו כדי להתמיד בשינוי ולהתקדם לחיים טובים יותר, מלאי שפע, בריאות ויחסים טובים?

• פרעה רודף אחרי בני ישראל כי "ברח העם", כי הם, מתוך תודעת עבדות אמרו לו שייצאו רק לשלושה ימים ומשלא חזרו הוא רודף אחריהם.

• בני ישראל עומדים במדבר הגדול, ים-סוף לפניהם, צהלות הסוסים המצריים מאחוריהם והייאוש מחלחל. כמו יהודים טובים הם מתחילים להתווכח וכל קבוצה בעם מציעה פתרון משלה, אך אלוקים שולל את הכול ומורה להם דרך אחרת.

מהי הבעייתיות בפתרונות שהציעו ואיך זה קשור לדרכי ההתמודדות שלנו?

מהו ההסבר הרוחני לשיטה של כל אחת מהקבוצות ומהו השילוב שנדרש מאיתנו ויאפשר לנו איזון ושמחה?

• וגם, על המן ועל הכח שהוא נותן לנו לשלב בין עשיה לבין הרפיה ואמונה בהשם ביחס לפרנסה, ועל שירת הנשים השמחה בהובלת מרים שמסמלת את האמונה בגאולה.

פגישה עם פרשת בא.