בפרק #3 של "תודעת ייעוד" דיברנו על חירות – לא כסיסמה, אלא כעבודת נפש, וכיסוד זהותי של עם ישראל.
פתחתי בסיפור אישי מתוך חוויית טיסה צבאית – רגע שבו תחושת הגוף התנגשה עם נתוני המציאות, ורק ההיצמדות לכללים, למכשירים ולגבולות – הצילה חיים.
אבל הסיפור הזה הוא משל: גם בעולם האזרחי, ואפילו בשם ערכים נעלים, מי שלא מציב לעצמו גבולות – יידרדר לשפל מוסרי.
דיברנו על החירות של פסח – יציאה מבית עבדים לא כדי לפרוק עול, אלא כדי להיכנס לעול של תכלית ושל משמעות.
המסר הברור: החירות היהודית לא נולדה במרחב ריק. היא התחילה ברגע שבו עם שלם בחר לקבל על עצמו דרך – מצוות, אחריות, ויעוד.
מה שמוצג בעולם כ"חירות מוחלטת" – הופך במהרה לחברה בלי עוגנים, בלי מסגרת, בלי מוסר.
ומה שמוצג כ"מגבלה" – הוא במציאות תשתית לחיים חופשיים באמת.
זהו פרק על פסח, על יציאת מצרים, ועל איך יוצאים לחירות גם היום – מול תרבות שמקדשת פירוק גבולות בשם "קידמה", ואיבדה את הקריטריון למוסר.
האזינו לתוכנית המלאה.