עמית כמיל, אח שכול לטוראי אורן כמיל ז״ל שנפל בכ"ב באלול תשמ"ז (15.09.1987) בקרב בלבנון.
שרה כהן, אחות שכולה לאליהו מאיר אוחנה ז״ל שנפל בי"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023) במלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה.

עמית ושרה דיברו על הבחירה בתמונה שמעבירים לקצין העיר, על האובדן הכפול שחווה עמית, נפילתו של אורן והתאבדותו של אחיו השני, יריב, כתוצאה מהשכול הלא מטופל של יריב; חשיבות הטיפול; יום הזיכרון הראשון של שרה; המפגש הראשון של עמית עם עמותת ״האחים שלנו״, משמעות צמד המילים ״הותר לפרסום״ שקיבל משמעות מחודשת עבור שניהם; הסיפורים שהתגלו במהלך השבעה על האחים; מה האובדן עשה לאמונה? ועל היכולת לתמלל את התחושות ובעיקר - הבחירה בחיים.

זוהר בוכריס, אח שכול להדר בוכריס ז״ל שנרצחה בי' בכסלו תשע"ו (22/11/2015) בפיגוע בצומת גוש עציון.
יוגב טמם, אח שכול לאדיר טמם ז״ל שנרצח לצד אשתו, שירז, בשבת השחורה שאירעה בכ״ב תשרי תשפ״ד (7/10/2023), במסיבת נובה.

זוהר ויוגב דיברו על רגע הבשורה של כל אחד: יוגב שבמשך 3 ימים חיפש את אחיו בכל מקום עד שקיבל שיחת טלפון מקורב משפחה שבישר לו את הנורא מכל, ועל הסוד שנאלץ לשאת עמו עד הדפיקה בדלת שתבשר להוריו.
ההבדל בין ההתמודדות של ההורים לעומת זו של האחים ועל הציפייה להזדקן ביחד; על איך אפשר לבנות את עצמך מחדש; הפחד מלהתרסק; על החגים המשותפים בלי האחים; שימוש בהומור שחור להקלה על הכאב; ופעולות ההנצחה שכל אחד מהם נוקט.

דבורי קיסר, אחות שכולה ליוחנן נגר ז״ל שנפל בכ"ו בסיון תשמ"ב (17.06.1982) לאחר שנפגע בראשו מאש מחבלים ליד דאמור שבלבנון. במשך תשעה ימים נאבק יוחנן על חייו, עד שמת מפצעיו.
אור שמש, אח שכול לאלמוג שמש ז״ל שנפל בז' באב תשפ"ג (24.07.2023), לאחר שנפצע בנובמבר 1998 בתאונת דרכים וספג פגיעת ראש אנושה. במשך 25 שנה נלחם אלמוג על חייו, עד יום פטירתו.

דבורי ואור דיברו על אחוות האחים המשותפת, הליווי המשותף שלהם את אחיהם, דבורי במשך 9 ימים ואור במשך 25 שנה, ועל השאלה שנשאל אור ללא הפסקה – מה היה מעדיף, לקבל את הדפיקה על הדלת שמודיעה על הבשורה או לחיות 25 שנה לצד אחיו עם פגיעת ראש קשה?

תחושת השמחה של יצירת תא משפחתי אל מול תחושת הפספוס שלאח שנפל לא תהיה הזדמנות כזו; המשפט שנחקק בזיכרון של דבורי שמלווה אותה עד היום, ״תשמרי על אמא״; על האנשים שלאט לאט נעלמו מהחיים, על המחויבות לאח ועל העזיבה של אור את עבודת חלומותיו כדי לעזור למשפחה; המשפחה של דבורי שהתפרקה; החשש של אור מיום הזיכרון ומחגיגות יום העצמאות; ועל הקליע שקיבל מתנה מידידה שאיתו מסתובב מאז ההלוויה של אחיו.

מיכל בלימן הררי, אחות שכולה לטוראי שי בליימן ז״ל שנפל בג' בתמוז תשמ"ב (24.06.1982) בקרב במלחמת לבנון הראשונה.
אביטל יהלומי, אחות שכולה לרב״ט נתנאל יהלומי ז״ל שנפל בה' בתשרי תשע"ג (21.09.2012) בהיתקלות עם מחבלים בגבול מצרים.
נועם לוינשטרן, אח שכול לרס״מ אלישע לוינשטרן ז״ל שנפל בא' בטבת תשפ"ד (13.12.2023) במלחמת חרבות ברזל בקרב בדרום רצועת עזה.

בשיחה המשולשת דיברו על איך להתמודד עם הזהות החדשה שהתווספה ״אח/ות שכול/ה״; השוני בין להיות אח שכול לאח אחד שנופל וכך להפוך לאח בודד לבין משפחה מרובת ילדים ואחים שחולקים את הכאב יחד; המשפט שחקוק אצל כל אחד מהם ״תהיה חזק עבור ההורים״ ולא עבור עצמך; השינויים שחלים בתוך המשפחה; הפעם הראשונה שסיפרו על האחים שלהם לאנשים אחרים בלי להיות חלק מהנצחה המשפטית הטקסית; חיבור לכאב הלאומי של 7.10 של נועם אל מול הכאב האישי של מיכל ואביטל.

הילה מיקולשיק טובול, אחות שכולה לסמ״ר אריה טובול ז״ל שנפל ביום כ"ד בתמוז תשמ"ו (31.07.1986) בקרב בלבנון ליד הכפר מג'דל זון בהיתקלות עם מחבלים.עדן גבאי, אחות שכולה לסמ״ש רוית חנה אסייג שנפלה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) ביום הראשון למלחמת חרבות ברזל בקרב מול מחבלים בשדרות.

השתיים דיברו על הפער שבין התמיכה באחים השכולים, היום לעומת שנת 1986, השנה שבה הילה שכלה את אחיה; קבלת הבשורה ועל החוויות של עדן והילה עם האחים שלהן; הטעויות שעשתה הילה במהלך הדרך ושיתפה את עדן כדי שלא תפעל בצורה שפעלה; הקשר שבין הילדים של עדן לבין רווית, שהייתה הכל בשבילה וגם על הכעס שיש לעדן על רוית, שהסתערה ובחרה להקריב את עצמה.

אור חג׳בי, אח שכול לזיו חג׳בי שנרצח בכ"ח בתשרי תשע"ט (7.10.2018) בפיגוע הירי באזור התעשייה ברקן.
שירה-אמונה אמסלם, אחות שכולה לרס״ל אביחי אמסלם שנפל בקרב במלחמת חרבות ברזל בכ"ד בתשרי תשפ"ד (09.10.2023)
7.10 שנתון 2018 של אור, לעומת 7.10 שנתון 2023 של שירה-אמונה.

השניים דיברו על קבלת ההודעה בדבר נפילת האחים: אור ששמע ברדיו בזמן שנהג על הפיגוע וכיצד זמן קצר לאחר מכן קיבל את הבשורה הקשה מכל מאביו, וכיצד שירה-אמונה הביעה דאגה ונחמה כלפי הקצינים שבישרו לה על אביחי ועל היכולת לתפעל את האירוע רגע לפני שתתכנס בתוך עצמה.
על החברים שהתרחקו, נאלמו ונעלמו, על המשפטים שנאמרו ונצרבו עד היום, על הגעגוע, ההקנטות ההדדיות שחסרות, חגיגות יום העצמאות במיוחד השנה.

וכיצד זכתה שירה-אמונה לדעת מה זה קבל כדורי בזכות אחיה.

נועה סופר, אחות שכולה לרס״ל ניר כהן שנפל בט״ו באב תשס״ט (9.8.2006) בקרב בדרום לבנון מפגיעת טיל נ״ט.
רעות אלסטר, אחות שכולה של רס״ל מתניה אלסטר ז״ל שנפל במלחמת חרבות ברזל בכ"ו בתשרי תשפ"ד (11.10.2023) מפגיעת טיל נ״ט.

השתיים דיברו על השאלה כיצד להגדיר את אח שלי שנהרג? בין אידיאליזציה למציאות, הצבעוניות של האדם בחייו ובמותו, החיים החדשים שמתחילים לאחר שהאחים נהרגו, משפטי תנחומים שמטרגרים אותנו ותהליך שיום הכאב.

ליאל רובל בן 36, אחיו של בניה רובל ז״ל שנהרג ב-19.7.14 
ציפי אנגלמן, אחותו של אל״מ יצחק (בנבה) בן בשט ז״ל שנפל בקרב בסג׳עייה במהלך מלחמת חרבות ברזל

יחד דיברו על הדפיקה בדלת ששינתה הכל; הזכרונות האישיים מהאח שנפל; ההבדל שבין שכול צה״לי אל מול שכול אזרחי; מה השתנה אצל כל אחד מהם בעקבות השכול, במישור המשפחתי, האישי והחברתי; ״שנת הסטאז׳״, כפי שמכנה ציפי את השנה הראשונה הקשה מכל, שבה הכל נחווה בפעם הראשונה במתכונת החדשה: ימי חג ומועד, יום הולדת, יום זיכרון ויום עצמאות.

חן כהן הררי, אחות שכולה לרס״ן שלומי כהן ז״ל שנפל בט' בתמוז תשס"ב (19.06.2002) בקרב בקלקיליה.
הילה אבהר, אחות שכולה לסמ״ר איתי מרציאנו ז״ל שנפל בשבת השחורה של כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בזמן שהגן מפני פשיטת מחבלים בעיר שדרות.

בשיחה דיברו השתיים על ההבדל שבין הנצחת אח שנהרג באירוע פרטני לבין הנצחה והרצון שלא יישכח בין אלפי ההרוגים והנרצחים מאז פרוץ המלחמה הנוכחית.

העיסוק בהנצחה המשפחתית והאישית, על השינוי שחל בהילה מאז 7.10, בעקבות נפילתו של איתי ועל השאלה - האם איתי או שלומי היו מעוניינים שכך ינציחו אותם?

עירית מוזס, אחות שכולה לסגן אלוף רוני שלומי ז״ל שנפל בכ' בתמוז תשנ"ה (18.07.1995) בעת מילוי תפקידו בתאונה אווירית.
נוי פרי, אחות שכולה לסמ״ר טל יפרח ז״ל שנפל בכ"ג בתמוז תשע"ד (21.07.2014) בקרב במבצע ״צוק איתן״.

שיחה בין מקימות העמותה ובה עירית ונוי משתפות כיצד הצליחה עירית לדבר בפעם הראשונה, בזכות נוי, על אחיה אחרי 25 שנה; החיים לצד השכול והאבל; הקושי לתמלל את התחושות השונות בתור ״אחות שקופה״ ועל המפגש עם אלה החיים בגישת ״cool להיות שכול״, בגובה העיניים, באותנטיות, בלי מסיכות, וההבנה שאמנם איבדת אח או אחות, אבל קיבלת אחים על מלא.

 

כוחה של העמותה - הבחירה בחיים ומתן תשומת הלב לנו, האחים, לחיים האישיים שלנו, לסיפורים המשותפים, הרצונות, התשוקות, החלומות, שהשתנו מאז נפילת האח/האחות. 

 

והטיפ של עירית ונוי - איך אפשר להתמודד עם השכול ולהצליח לחיות לצידו.