בראיה בודהיסטית ככל שאנחנו אוחזים חזק יותר בכל דבר באשר הוא אנחנו עתידים להביא סבל רב יותר שהרי אותו מושא בהכרח משתנה, יש ניגוד חריף בין אחיזה שנובעת מתוך תפיסות מוצקות לבין המציאות, הנוזלית, הריקה והמשתנה.

העבודה הבודהיסטית מדברת על לראות את הדברים כמו שהם, בהשתנות ובריקות שלהם ומתוך כך להרפות אחיזה מתוך הבנה שהכל חולף ומשתנה, אם כך במקום לנסות להשטיח את הגלים, אפשר פשוט לזרום, או לגלוש, משמע להרפות את הנסיון שלנו לייצר ביטחון וסדר בעולם החיצוני, ולשהות ברגע עם כל מה שיש בו.

האחיזה היא שיוצרת הרבה מהסבל התודעתי, שזה הסבל שהבודהיזם מסביר שהוא הסבל שניתן להמנע ממנו על ידי עבודה פנימית של התבוננות וראייה נכונה.

הסבל במובן הזה הוא כמו מצפן שמצביע אל עבר האחיזה שלנו - האחיזה יכולה להיות בצורות שונות - ״זוג״, ״תוכניות לעתיד״, ״רצונות״, ״הצלחות״ ועוד רעינויות וצורות שלא מתקיימות במציאות אלא בתודעה.

מקווה שהפרק הזה יטיב איתכן.ם

האזנה נעימה