בפרק זה אנו צוללים אל דפי ה"היום יום" של י"ד בטבת, וחושפים סיפור מופלא שסיפר הרבי הריי"צ על הסבא משפולה. נלמד על דמותו הייחודית כחסיד נלהב "ביתר שאת ויתר עז", ועל המפגש הגורלי שלו כילד בן שלוש עם הבעל שם טוב – מפגש שבו הונחה יד קדושה על ליבו והציתה בו אש פנימית שלא דעכה גם לאחר חמישים שנה. דרך דבריו של הרב אלון, נחקור את הקשר העמוק בין תנועת הצדיק לפרשת "ויחי", נבין מדוע צריך לפעול כדי שרושם הראייה והשמיעה לא יישכח לעד, וכיצד חום הלב הזה מאפשר לאדם להתגבר על טבעו. הצטרפו אלינו למסע בעקבות הניגון "הופ קוזק" והשפעתם הנצחית של גדולי החסידות.

לסיכום: ניתן לדמות את המפגש עם הצדיק להצתה של פנס רחוב. היד שהונחה על הלב היא הגפרור שהדליק את הלהבה, אך כדי שהפנס ימשיך להאיר ולחמם לאורך שנים, על האדם "לפעול" – כלומר, לדאוג לאספקת שמן קבועה של זיכרון ועשייה, כדי שהחום הראשוני יהפוך לאש תמיד שלא תכבה לעולם