הפרק שאחרי נשף הבנים הגדול, זה שקילף מאיתנו את כל שכבות הציניות והותיר אותנו דובוני איכפתלי פלאפים מקפצים, זה אשר הביא את נשות ישראל לקונצנזוס נדיר סביב האקסיומה לפיה כל השווים הומואים ואיזה באסה שעלינו להתמודד רק עם דירות מגעילות של בנים סטרייטים, זה שבו (לא) הופתענו לגלות שאכן אין שני הומואים בתל אביב שלא מכירים אחד את השני, ולשם האיזון, זה שבו המשכנו לחוש מאוד לא נעים לצפות בדניאל ורינת הבלתי נסבלים יחד וכל אחד לחוד