כשמיה דרור לובשת גוצ'י ופראדה, אף אחד לא חושב על הבית שגדלה בו, בית שאין בו. אבל מיה יודעת את זה, ויודעת שזה חלק ממה שאחראי על ההצלחה שלה היום. יזמית ויוצרת תוכן מופלאה, שממציאה את עצמה שוב ושוב מחדש, כי ככה זה כשגדלים "רעבים" (הכוונה לא רעבים לאוכל אלא פשוט שאין מותרות). וכאן באה השאלה - אם היא רוצה שגם הבן שלה יהיה כזה, טורף את החיים ועובד קשה, לא מתרסק מכל "לא" אלא גדל ממנו, איך אפשר לעשות את זה כשהוא גדל בבית שבע, בית שיש בו? 
האם בכלל צריך לגדל את הילדים שלנו "רעבים" או להנות מזה שיש לנו לתת להם את מה שלא היה להורים שלנו לתת לנו?
פרק עם מיליון תובנות על גידול ילדים!!!