לֹא פַּעַם סוֹנְיָה פֵּרְל בַּת הַתִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ נִצְּבָה מוּל הַמָּוֶת, וְיָכְלָה לוֹ. מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יִשְּׁרָה סוֹנְיָה מַבָּט אֶל עֵבֶר עֵינָיו הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁל יוֹזֶף מִנִּגְלֶה, שֶׁחָרַץ גּוֹרָלוֹת בְּהֶנֵּף יָד. לַמְרוֹת שֶׁ"אֱלוֹהִים לֹא נָתַן לוֹ לָקַחַת אוֹתִי", הִיא מְסַפֶּרֶת, מַבָּטוֹ הַמְּשַׁתֵּק חָקוּק בָּהּ עַד הַיּוֹם. בְּעוֹדָהּ מְסַפֶּרֶת אֶת סִפּוּרָהּ, הִיא מַבִּיטָה בְּגַעְגּוּעַ עַל הַטַּבַּעַת הַזְּהֻבָּה שֶׁהִיא עוֹנֶדֶת עַל הָאֶצְבַּע, הַטַּבַּעַת שֶׁהָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְאֵימָה, שֶׁלֹּא שָׂרְדָה. סַמָּל יוֹאָב לֵוִי מֵבִיא אֶת עֵדוּתָהּ.