הם הכירו בארוחת חג של יוצאים בשאלה אחרי שנים שכל אחד מהם יצא מהעולם החרדי. הם היו ביחסים יחסית טובים עם המשפחה עד שהחליטו להתחתן בטקס לא דתי. המסע המשותף של חתונה חילונית שלח אותם לבחון מחדש את הערכים החילונים שלהם ולהכיר אחד את הכאב של השניה לעומק.
סיפור אהבה המרגש שלהם כנראה לא יכל להתקיים בעולם החרדי שממנו הם יצאו.

שניה לפני שהפך לאבא בעצמו, נעמד נחמן בכניסה לבית החולים בצפת וצפה בלידה של אשה סורית באמבולנס צבאי.בכי התינוק היה השעון המעורר שהבהיר לו שאין לו זמן לבזבז. משם יצא למסע של גילוי ושיפור עצמי כדי לאפשר לאשתו לתינוקת שלו שטרם נולדה, חיים טובים יותר.

השאלות שנוי שאלה את עצמה על אמונה, דת ,והלכות, דווקא דחפו אותה לשמור ולהחמיר יותר, עד שהרגישה חנוקה. משם התחיל המסע שלה בצעדים קטנים, אל עבר החופש והעצמאות. יום אחד, כשיצאה למסע קניות שגרתי, החליטה לבחור אחרת, וחזרה הביתה עם גינס. נוי מדברת על הכל בפתיחות ומספרת על הספר שכתבה בעקבות היציאה בשאלה.

כתוצאה מחוסר היכולת של בית הספר החרדי להתמודד עם הדסלקציה שלו, מאיר גדל בתחושה שהוא טיפש ועד גיל 14 לא הצליח לכתוב אפילו את שמו. אבל מאיר לא ויתר היום כשהוא בן 23 בלבד הוא דובר 5 שפות, סיים תואר, לומד תכנות והוא רק בהתחלה. איריס בחרה להתנדב בתוכנית הליווי של הלל בגלל הערכה הרבה שיש לה כלפי העמותה. והחיבור המיוחד בניהם הוא הרבה יותר מליווי: "איריס היא לא מלווה בשבילי היא קצת אמא קצת אחות גדולה קצת חברה". בדיוק מה שהוא היה צריך, מישהי שתאמין בו.

חן של היום היא אשה חזקה עצמאית עובדת כקב"ט, אמא, מתנדבת ומסיימת בקרוב תואר ראשון. יודעת מה היא רוצה, ובאדיבות וחיוך מנהלת חיים עמוסים ופוריים. לעומת זאת חן של פעם הילדה היו אחרים לגמרי. הסיפור של חן הוא אחד הסיפורים המטלטלים. והאישה המיוחדת הזאת צלחה אותם באומץ, נחישות, ובעזרת כמה מלאכים שסייעו לה בדרך.

בן היה בחור ישיבה שקדן שגדל במיינסטרים של החברה החרדית. השאלות וחוסר המנוחה לא הפסיק לזמזם במחשבותיו, אבל הוא לא ויתר על מקומו בחברה החרדית בקלות. ככול שהספקות גברו, הוא הקצין את עמדותיו, ונאחז בדת ובאמונה בכל הכוח. בשלב מסויים הוא הכריח את עצמו לחזור, להתחתן ולהכנס לכולל, למרות חוסר העיניין, הכל כדי להשאר במסגרת החרדית. אבל שום דבר לא עזר הוא לא יכל לשקר לעצמו יותר ובחר לצאת לחופשי. מהרגע שהפסיק להלחם בעצמו, הוא פרח, וחטף כל הזדמנות שניתנה לו. היום הוא מתכנת בחברת הייטק מוכרת וחי את החיים שהוא מאמין בהם.

במשך שלוש שנים אתי אליהו ניהלה את הבית של הלל. לאורך התקופה היא פגשה עשרות יוצאים ויוצאות בשאלה ברגעים הראשונים של החיים החדשים שלהם, מהישיבה החרדית, או לפעמים מהרחוב, היישר אל הבית של הלל. שם הקשיבה, תמכה, והייתה עדה לפריחתם.
בנוסף לסיפורים המרגשים, היא גם מספרת על העלות הגבוהה לפתיחת מקלט חירום נוסף, אותו עמותת הלל עתידה לפתוח, ובשבילו נצא לגיוס תרומות.

מאז שהוא זוכר את עצמו הוא רצה לעזור, והוא מאמין שלא הוא בחר ברפואה אלא שהרפואה בחרה אותו. כשהיה נער סולק מהישיבה בגלל שהלך להתנדב במד"א, ומאז התנדב במד"א 24/7 כדי שיוכל להתגורר שם עד שהתגייס לצבא.
כשהכיר את הלל הוא סופסוף הרגיש שהוא מצא קהילה, יוצאים ויוצאות שמבינים אותו, ולהם סיפורים וחוויות דומות. בימים אלו הוא סטודנט בלימודי רפואה בשנה החמישית ועובד כעוזר רופא במיון בבית החולים הדסה הר הצופים.

כשהיה תינוק אימו ברחה איתו לחיות אצל הוריה וכך לא הכיר את אביו עד גיל 8.
כנער שלא מצא עניין בישיבה הוא הצליח לשכנע את הסבא להעביר אותו לישיבה תיכונית, כשזה התגלה אביו החורג זרק אותו לרחוב. אפילו בימים קשים כשחלם על מיטה חמה הוא לא היה מוכן לוותר על החופש בחיים שלו. היום הוא מנהל קהילות ברשת, והוא הראשון בישראל שנתבע בבית משפט על בעלות על קהילת פייסבוק שהקים.

כילד הוא עשה הכל כדי ללכת בתלם.
לאחר שאימו נרצחה בפיגוע כשהיה בן 11 הוא הבטיח "אני אגן על עם ישראל" למרות שלא הבין את משמעות המילים.
כשהתבגר ניסה להשאר בעולם הישיבות למרות שהקול הפנימי שלו זעק לשינוי.
ביקור אקראי בבית החולים הכריח אותו להקשיב לעצמו ושלח אותו למסלול חיים שהוביל אותו לקצונה. היום הוא רב סרן בקבע בצה"ל ומבקש מאיתנו להקשיב לקול הפנימי שלנו.