נפגשנו עם אחת הדמויות הבולטות מההיבט הפיננסי של ההייטק הישראלי, רובי סולימן, כדי לדבר על הצד הפיננסי של היזמות הטכנולוגית.

רובי סולימן התחיל את דרכו באחת מפירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם, PWC, לפני 21 שנה, מיד כשסיים לימודי משפטים וראיית חשבון באוניברסיטת תל-אביב. מאז, העניק רובי ליווי פיננסי למאות חברות הייטק ואף היה מעורב בהנפקות בורסאיות ורכישות ומיזוגים של חלק מהחברות הבולטות בהייטק הישראלי. כיום, משמש רובי כשותף, מנכ"ל חברת הייעוץ, ראש תחום הייטק וחבר במועצת המנהלים ב-PWC ישראל.

בשיחה מדבר רובי סולימן על התפלגות ההשקעות של ההייטק בישראל, מהו הסכם השקעה טוב ליזמים, מהו הסכם שותפים טוב בין יזמים, על חשיבות מבנה נכון לחברת סטארטאפ, על הנפקת מובילאיי בה היה מעורב ועל המעורבות של PWC בעולם המטבעות הוירטואלים.

שמעון אקהויז גדל במעברה בתקופת הצנע להורים ניצולי שואה. עם סיום לימודי פיזיקה בטכניון כעתודאי הצטרף לחברת רפאל. להגיע מהמעברה לרפאל ולעבוד שם כפיזיקאי הייתה עבורו התגשמות של חלום. במשך הרבה מאוד שנים ההתגשמות של החלום הזה היווה אושר גדול עבורו.

אחרי 17 שנים ברפאל עבר שמעון לנהל פיתוח מוצר בחבר בינלאומית בסן-דייגו שבקליפורניה בשם Maxwell. במהלך 5 השנים בהן היה ב-Maxwell, גילה שיש בו חיידק יזמי ולכן החליט שעם שובו לארץ הוא רוצה להיות יזם. הוא חזר לארץ בינואר 1991 עם פרוץ מלחמת המפרץ. שמעון לא תיאר לעצמו כמה קשה יהיה לגייס השקעה למיזם שלו. באותן שנים כמעט ולא היה כסף בישראל להשקעות. רק לצורך השוואה, אם היום קרנות הון-סיכון בישראל מנהלות כ-20 מיליארד דולר, ב-1991 קרנות ניהלו כ-30 מיליון דולר. בנוסף, שמעון היה אומנם מנהל מנוסה ואיש מחקר ופיתוח, אך מצד שני היה לו אפס ניסיון ביזמות. כעבור שנה של ניסיונות הצליח שמעון לגייס 510 אלף דולר תמורת 50.5% מהחברה. הוא אומנם ויתר על השליטה בחברה כבר בגיוס הראשון אך זוכר שהיה מאושר באדם כשקיבל את הצ'ק שאיפשר לו להקים את החברה עליה חלם. וכך, בגיל 47, הגשים שמעון את החלום השני שלו - להיות יזם. הוא הקים את החברה הראשונה שלו ESC Medical Systems, חברה שמפתחת מכשירים להסרת שיער וקעקועים בטכנולוגיית לייזר. בהמשך, שינתה החברה את שמה ל-Lumenis.

אחרי 4 שנים בלבד הונפקה Lumenis בנסד"ק ובשלב מסוים הגיעה לשווי של יותר ממיליארד דולר. 3 שנים אחרי שהונפקה עזב אותה והקים חברה נוספת בשם Syneron, שגם היא הונפקה אחרי 4 שנים בלבד בנסד"ק וגם היא הגיעה לשווי של מעל למיליארד דולר. במקביל ל-Syneron הקים שמעון כ-20 חברות שחלקן כבר נרכשו. לפני 4 שנים הקים חממה טכנולוגית לחברות בתחום הרפואה בשם Alon MedTech Ventures.

מייקל אייזנברג נולד וגדל במנהטן שבניו-יורק. אחרי שנת הלימודים הראשונה שלו ב-Yeshiva university, שם למד מדעי המדינה, עלה לישראל לשנה והיה לתלמיד ישיבה בישיבת הר-עציון. שנה שהפכה לשנתיים... באחד השיעורים עם רב הישיבה, הרב יהודה עמיטל (זצ"ל), שאל מייקל את הרב שאלה: האם מצוות יישוב ארץ ישראל בנגב או בגליל גדולה יותר מאשר בירושלים או בתל-אביב? הרב ענה לו שהכל שטויות, ושאם יעלה לישראל ויקים מפעל שיעסיק 10,000 אנשים שיתפרנסו בכבוד – זו תהיה המצווה הכי גדולה ! מייקל זוכר שהרגע הזה שינה את חייו ושבאותו רגע החליט לעלות לישראל ולהקים מפעל שיפרנס בכבוד אנשים רבים.

כשעלה לארץ עם אשתו יפה עסק בייעוץ פוליטי למפלגת השלטון בישראל מטעם ממשל קלינטון. אחרי שממשלת ישראל התחלפה מצא עצמו מובטל במשך 5 חודשים. מכיוון שהיה לו קשה למצוא עבודה החליט להקים משהו משלו ופתח נציגות של בנק ההשקעות מונטגומרי, אחד מבנקי ההשקעות העיקריים של חברות טכנולוגיות בשנות ה-90. בשלב מסוים מייקל חבר לשלמה קליש וכך הוקם בנק ההשקעות Jerusalem Global Ventures.

לאחר 3 שנים שם, עבר מייקל להיות שותף-מנהל בקרן Israel Seed Partners שם השקיע בחברות כמו Shopping.com שהונפקה ואח"כ נרכשה ע"י eBay ובחברת answers.com שהונפקה ב-2004. אחרי 8 שנים ב-Israel Seed Partners הצטרף כשותף-מנהל לקרן Benchmark Capital והשקיע בחברות כמו Finjan שהונפקה ב-2014, Gigya שנרכשה ע"י SAP, WIX שהונפקה ב-2014, WeWork ואחרות. ב-2013, הקים מייקל ביחד עם אדן שוחט את קרן Aleph, קרן המנהלת כ-330 מליון דולר ומתמקדת בהשקעות בסטאראפים בשלבים מוקדמים.

בשנת 2006 דורג מייקל אייזנברג במקום ה-39 ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס העולמי ובמקום ראשון ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס הישראלי.

ההורים של מיכה קאופמן עלו לארץ מארגנטינה חסרי כל כדי להילחם את מלחמת ששת הימים. הם רק לא ידעו שהיא תימשך ששה ימים בלבד והפסידו אותה. הם התיישבו בקיבוץ בצפון שם מיכה גדל כילד בעוד אביו משלים לימודי הנדסה בטכניון. כעבור מספר שנים הם החליטו שהמסגרת הקיבוצית פחות מתאימה להם והחליטו לעבור לגור בעיר. באותן שנים מי שהיה עוזב את הקיבוץ נחשב כבוגד ולכן נתנו לו לעזוב את הקיבוץ חסר כל. וכך שוב התחילו הכל מאפס. מכיוון שלא מצא עבודה כמהנדס, עבד אביו של מיכה כשרטט בחברה. 10 שנים לאחר מכן הוא הפך להיות המנכ"ל שלה ועם השנים גם אחד המנהלים הבכירים ביותר בתעשיית הסמיקונדקטורס. לראות אותו עושה את זה תוך הקרבה אישית מאוד גדולה השפיע מאוד על מיכה.

את הקריירה שלו החל מיכה כעורך דין המתמחה בקניין רוחני. את החברה הראשונה שלו, Keynesis, הקים לפני 15 שנה כפרויקט ערב עם שותף טכנולוגי מרוסיה שהכיר באינטרנט ושעד היום לא פגש. החברה הצליחה ומוכרת עד היום. אח"כ הקים עוד 2 חברות: אתInvisia , שפיתחה פטנטים בתחום של שיפור ראייה, ואת Spotback, שעשתה משהו דומה למה שעושות אאוטבריין וטאבולה אלא שאחרי 3 שנים נגמר הכסף והחברה נסגרה.

ב-2007 הקים מיכה Think Tank (קבוצת חשיבה) בשם Accelerate שכללה חברים קרובים כמו אריק צ'רניאק, ג'ואי שמחון, בנצי רונן וחברים נוספים. החברים בקבוצה היו נפגשים במשרד של מיכה אחת לשבועיים-שלושה, שותים הרבה, מפצחים הרבה פיצוחים ומעלים רעיונות. באחד המפגשים, סיפר שי וינינגר למיכה על רעיון עליו חשב - פלטפורמה לפרילנסרים שתפשט בצורה משמעותית את תהליך העסקה בין פרילנסרים ללקוחות שלהם. הם לא ייחסו משמעות יתרה לרעיון, אלא שביום למחרת הם דיברו בטלפון והסכימו שהרעיון תקוע להם בראש... וכך החליטו להקים את Fiverr.

כיום, על הפלטפורמה של Fiverr, קיימים יותר מ-3 מיליון שרותים שונים שניתנים ע"י פרילנסרים מכ-190 מדינות כאשר עסקה מתבצעת בממוצע כל 3 שניות. Fiverr מעסיקה כ-300 עובדים מתוכם כ-200 במרכז הפיתוח בת"א. עד היום גייסה החברה כ-111M$ ב-5 סבבי גיוס שונים. בין המשקיעים הראשונים בחברה (עם השקעות המשך) ניתן למצוא את גיא גמזו (Seed) ואדם פישר.

עופר בן-נון קיבל את השיעורים הראשונים שלו ביזמות במסגרת תכנית Zell ב"מרכז הבינתחומי הרצליה" במקביל ללימודיו לתואר ראשון במדעי המחשב. את החברה הראשונה CampusVille, רשת חברתית לסטודנטים, הקים כשהיה סטודנט כבר בשנה הראשונה ללימודיו. הוא מעיד על כך ששם למד את אחד השיעורים החשובים שאפשרו לו להקים את המיזם הבא שלו – חשיבות מבנה הצוות והמרקם האנושי.

לקראת סיום לימודיו החליט להקים סטארטאפ ביחד עם חבריו ליחידה 8200 בה שירת, אורון לביא וירון גלולה. כששאלו את עצמם מה היתרון שלהם ביחס לאחרים, למשל הבחור המבריק שסיים בהצטיינות את לימודיו בהארוורד, הגיעו למסקנה  שזו המומחיות שלהם בעולם הסייבר. בשלב הבא היו צריכים להחליט באיזה תחום בתוך עולם הסייבר כדאי להתמקד; ראשית, היה ברור להם שהם רוצים לגרום לאימפקט משמעותי. שנית, חיפשו  זירה שבה יוכלו להשיג יתרון טכנולוגי משמעותי על פני מתחרים קיימים, או כאלה שיקומו לאורך הדרך. שלישית, אתגר טכנולוגי שישמור על התשוקה והזיק בעיניים לשנים רבות קדימה. לבסוף, פוטנציאל לרווחיות כלכלית משמעותית. בתהליך החשיבה בחנו היזמים הרבה עולמות בתחום הסייבר: אבטחת סייבר לסמארטפונים, אבטחת סייבר לבתים חכמים, לתשתיות ביטקוין, לתשתיות קריטיות ועוד, עד שנתקלו בעולם של אבטחת סייבר לרכבים מחוברים (connected cars), עולם שכמעט ולא היה קיים בישראל באותה תקופה וענה בצורה הטובה ביותר על הקריטריונים שחיפשו. כשהחליטו להיכנס לתחום חברו לזוהר זיסאפל וביחד הקימו את Argus Cyber Security.

מאז הקמתה לפני כ-4 שנים גייסה החברה 30M$ ומעסיקה כ-80 עובדים. בתחילת נובמבר 2017 נרכשה Argus ע"י חברת Continental הגרמנית בסכום המוערך ע"י גורמים שונים בכ-450M$  והפכה ליחידה עצמאית בחברת התכנה Elektrobit, ספקית התכנה הגדולה ביותר לעולם הרכב.

בשיחה עם עופר בן-נון, מייסד ומנכ"ל Argus Cyber Security, מספר עופר את סיפור הקמת החברה עד לרכישתה, על הדברים שלמד במהלך הדרך ועל האירוע המשמעותי ביותר בחייו שקרה מספר ימים לפני רכישת החברה.

עופר בן-נון קיבל את השיעורים הראשונים שלו ביזמות במסגרת תכנית Zell ב"מרכז הבינתחומי הרצליה" במקביל ללימודיו לתואר ראשון במדעי המחשב. את החברה הראשונה CampusVille, רשת חברתית לסטודנטים, הקים כשהיה סטודנט כבר בשנה הראשונה ללימודיו. הוא מעיד על כך ששם למד את אחד השיעורים החשובים שאפשרו לו להקים את המיזם הבא שלו – חשיבות מבנה הצוות והמרקם האנושי.

לקראת סיום לימודיו החליט להקים סטארטאפ ביחד עם חבריו ליחידה 8200 בה שירת, אורון לביא וירון גלולה. כששאלו את עצמם מה היתרון שלהם ביחס לאחרים, למשל הבחור המבריק שסיים בהצטיינות את לימודיו בהארוורד, הגיעו למסקנה  שזו המומחיות שלהם בעולם הסייבר. בשלב הבא היו צריכים להחליט באיזה תחום בתוך עולם הסייבר כדאי להתמקד; ראשית, היה ברור להם שהם רוצים לגרום לאימפקט משמעותי. שנית, חיפשו  זירה שבה יוכלו להשיג יתרון טכנולוגי משמעותי על פני מתחרים קיימים, או כאלה שיקומו לאורך הדרך. שלישית, אתגר טכנולוגי שישמור על התשוקה והזיק בעיניים לשנים רבות קדימה. לבסוף, פוטנציאל לרווחיות כלכלית משמעותית. בתהליך החשיבה בחנו היזמים הרבה עולמות בתחום הסייבר: אבטחת סייבר לסמארטפונים, אבטחת סייבר לבתים חכמים, לתשתיות ביטקוין, לתשתיות קריטיות ועוד, עד שנתקלו בעולם של אבטחת סייבר לרכבים מחוברים (connected cars), עולם שכמעט ולא היה קיים בישראל באותה תקופה וענה בצורה הטובה ביותר על הקריטריונים שחיפשו. כשהחליטו להיכנס לתחום חברו לזוהר זיסאפל וביחד הקימו את Argus Cyber Security.

מאז הקמתה לפני כ-4 שנים גייסה החברה 30M$ ומעסיקה כ-80 עובדים. בתחילת נובמבר 2017 נרכשה Argus ע"י חברת Continental הגרמנית בסכום המוערך ע"י גורמים שונים בכ-450M$  והפכה ליחידה עצמאית בחברת התכנה Elektrobit, ספקית התכנה הגדולה ביותר לעולם הרכב.

בשיחה עם עופר בן-נון, מייסד ומנכ"ל Argus Cyber Security, מספר עופר את סיפור הקמת החברה עד לרכישתה, על הדברים שלמד במהלך הדרך ועל האירוע המשמעותי ביותר בחייו שקרה מספר ימים לפני רכישת החברה.

אלון בלוך התחיל את הקריירה שלו כיועץ במקינזי. אחרי 3 שנים שם, פנה אליו אראל מרגלית והציע לו להצטרף כמשקיע בקרן JVP. אחרי 7 שנים ב-JVP, בהן השקיע בלא מעט חברות מוצלחות, הצטרף אלון כמנכ"ל משותף לאבישי אברהמי ב-WIX ובהמשך כחבר Board של החברה. במקביל להיותו חבר Board ב-WIX, שימש כמנכ"ל בחברת mySupermarket, ולאחר מכן שוב חזר לכסא המשקיע, הפעם בקרן Greylock ישראל (כיום 83North).

בנקודה זו, אלון וחברו אלי וורטמן, רצו לעשות משהו ביחד, משהו מאוד משמעותי. הם הסתכלו על כל מיני תעשיות והגיעו במקרה לשני חבר'ה מטקסס שדיברו על משהו שנורא עניין אותם. הם דיברו על שוק סוחרי מכוניות משומשות בארה"ב ואיך הוא עובד. הם אמרו שיש להם רקע בתעשיית המכוניות ושהם חושבים שהם יכולים לקנות ולמכור מכוניות דרך האינטרנט בלי לראות אותן. אלון ואלי הסתכלו על שוק המכוניות המשומשות, שוק ענק של 500 מיליארד דולר בשנה שעובר דרך 40 מיליון מכוניות משומשות בשנה. תעשייה שנשלטת ע"י המון המון דילרים קטנים. הם החליטו להקים את VRoom - חברה שמאפשרת לקנות ולמכור רכבים משומשים באופן מקוון. תוך שנתיים הספיקו לגייס כ-200 מיליון דולר ולחצות רף המכירות של מיליארד דולר.

עוד לפני שאלון החליט להביא מנכ"ל אחר במקומו ולעזוב את VRoom, הוא התחיל לגלגל רעיון למיזם חדש עם אדם סינגולדה (מייסד ומנכ"ל טאבולה). אלון ואדם חשבו על הרעיון מתוך חוויות שכל אחד מהם עבר מול המערכת הרפואית, חוויות שכוללות טעויות באבחון מחלות ע"י רופאים והמלצות של תרופות לא נכונות שקיבלו מרופאים. הם רצו להיות מסוגלים ללחוץ על כפתור ולהשוות את המחלה שהם סובלים ממנה לאנשים עם סימפטומים דומים ועם רקע דומה (גיל, מין, משקל, רקע רפואי וכו') וללמוד מהניסיון שלהם (בדיקות שעברו וטיפולים שעזרו להם). הם הבינו שיש כאן הזדמנות מאוד גדולה, לא רק לתת לצרכנים לשלוט בטיפול הבריאותי שהם מקבלים אלא ממש לשפר משמעותית את עולם הבריאות. וכך הקים אלון את K-Health – עוזרת רפואית אישית, ביחד עם שותפים נוספים, ועם אדם סינגולדה ואדם פישר (Bessemer Ventures) כחלק מהמשקיעים.

גיא גמזו עבד בגיל 14 בתחנת דלק כדי לחסוך לגלשן גלים ומאז יש לו רומן עם הים. כשסיים את שרותו הצבאי עבד במפעל לליטוש יהלומים. כעבור מספר שנים הקים מפעל משלו. במפעל שהקים הטמיע טכנולוגיה אופטית חדשה שאפשרה מדידה של חומר הגלם בצורה מדויקת, וכך בנה מותג חדש בתחום היהלומים.

באותה תקופה, אמצע שנות ה-90, חבר קרוב של גיא, עו"ד גיל ברנדס, סיפר לו שמידיי פעם מגיעים אליו למשרד לקוחות שהם גם יזמים צעירים. גיל גם סיפר לגיא שאותם יזמים צעירים היו שמחים לשותף מבוגר ומנוסה מהם שגם ישקיע בהם. גיא אומנם היה סה"כ בן 30, אבל החליט להגיע למשרד של גיל כדי לפגוש את אותם לקוחות. באחת הפעמים פגש גיא בחור בשם צביקה (צבי) איינטרכט שהיה כבר יזם פעם שניה. צביקה בנה טכנולוגיה שגיא הצליח להבין מה היא עושה פחות או יותר כיוון שהיא נגעה בתחומים שהוא הכיר. גיא החליט לעשות את ההשקעה הראשונה שלו ברעיון של צביקה ביחד עם אבא של גיל, חנינה ברנדס. ב-2005, כ-7 שנים לאחר ההשקעה הראשונה שלו, מכר גיא את המותג שהקים בתחום היהלומים לאחת הלקוחות שלו בהונג-קונג כדי שיוכל להקדיש את כל כולו להשקעות בהייטק.

מאז ההשקעה הראשונה שלו, השקיע גיא בכ-32 חברות בסכום כולל של למעלה מ-10M$. מתוכן כ-10 נרכשו או הונפקו (6 ברווח) וכ-15 נמחקו. כ-7 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של גיא ניתן למצוא את Fraud Sciences שנרכשה ע"י PayPal ב-170M$, Passave שנרכשה ע"י PMC Sierra בכ-300M$, חברת MediaMind שנרכשה ע"י DG בכחצי מיליארד דולר, Firebase שנרכשה ע״י Google ב-120M$ ואחרות.

בשיחה עם המשקיע גיא גמזו, מספר גיא על התהליך אותו הוא עובר יחד עם היזמים עד להשקעה בהם, על פילוסופיית ההשקעה שלו, על מערכת היחסים בין יזמים למשקיעים ומה הוא חושב על טכנולוגיית הבלוקצ'יין.

תמיר פולג רצה לעבוד בפינוי אשפה בעריית נתניה כשהשתחרר מהצבא. אביו, שהיה ראש העיר באותו זמן, לא הסכים לעזור לו כי לא רצה שיגידו שהוא 'סידר' לבנו עבודה בעירייה. אז הוא פנה לשכן-חבר שלו, הבן של הקבלן יצחק תשובה, כדי שיסדר לו עבודה כפועל בניין. זו הייתה הכניסה הראשונה שלו לעולם הנדל"ן, תחום שמהר מאוד התאהב בו.

אחרי שנתיים וחצי הלך ללמוד תואר ראשון בכלכלה ועבד כאיש מכירות בחברת אלווריון. באותה תקופה, שנת 2005, שוק הנדל"ן בארה"ב רתח. חבר של תמיר הציע לו להשקיע את ה-50 אלף דולר שחסך בדירה במיאמי. אחרי שעשה את ההשקעה הראשונה שלו, החל תמיר להביא משקיעי נדל"ן מישראל לחברת ההשקעות שאותו חבר עבד בה. יום אחד פנה אליו איש עסקים שמתעסק בהשקעות נדל"ן ביוסטון, טקסס. תמיר חקר את שוק הנדל"ן ביוסטון והגיע למסקנה שהשוק שם לא מספיק אטרקטיבי. אותו משקיע אמר לתמיר שהוא עוד יחזור אליו... כעבור חצי שנה תמיר ראה שהולך להגיע משבר בשוק הדירות בארה"ב, היה ברור לו שיש שם בועה. הוא נסע ליוסטון, הסתובב עם אותו איש עסקים, והם החליטו לעשות יחד את העסקה הראשונה שלהם. העסקה הזו הובילה להקמת חברת ההשקעות שלהם בתחום הנדל"ן ביוסטון – Optimum. החברה הצליחה מאוד, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 שיצר הזדמנויות רבות בשוק הנדל"ן בארה"ב. כעבור 6 שנים, תמיר והשותף שלו החליטו לסגור את החברה ולמכור את נכסיה כיוון שחשבו שזו נקודת יציאה טובה מהשוק.

אחרי שמכרו את מרבית הנכסים ב-Optimum, תמיר מצא זמן פנוי להתעסק בקידום מיזמים טכנולוגיים. יום אחד, תמיר ראה בפייסבוק פוסט של חבר מהצבא בשם יובל ניב. אחרי התכתבות קצרה קבעו להיפגש לארוחת צהרים. אחרי הפגישה תמיר התקשר ליובל ואמר לו שהם חייבים לעשות משהו ביחד. במשך שנה, אחרי אינספור רעיונות שתמיר העלה ויובל 'קטל', הציע תמיר לבנות משהו בתחום שהוא הכי מבין בו – תחום הנדל"ן בארה"ב. יובל אהב את הרעיון וכך הקימו ביחד עם עוד 2 שותפים את Real. Real מספקת פלטפורמה (ברוקר מקוון) לסוכני נדל"ן עצמאיים בארה"ב. על גבי הפלטפורמה של Real יש כיום למעלה מ-800 סוכני נדל"ן.

זוהר גילון עלה לארץ מפולין עם הוריו לפני כ-60 שנה כשהיה בן 10. כשסיים תיכון במגמה הריאלית בחולון נרשם לעתודה האקדמית ולמד בטכניון הנדסת חשמל. לאחר מכן שירת 5 שנים בחיל האוויר, שרות אותו סיים כראש מדור אוויוניקה ול"א, ובמקביל סיים לימודי MBA באוניברסיטת ת"א.

באחת מחופשות הקיץ ללימודיו בטכניון, נתבקש במסגרת שרות מילואים להיות דייל בתערוכה של צה"ל בגני התערוכה. הבחור שעמד איתו בביתן בתערוכה למד גם הוא בטכניון. קראו לו זוהר זיסאפל. מאז הם נעשו חברים מאוד קרובים.

כשהשתחרר מהשרות הצבאי שלו בגיל 27, עבר זוהר לארצות הברית ועבד בחברה שייצגה חברות אמריקאיות גדולות בתחום התעופתי והביטחוני, כמו GE, Northrop Grumman ואחרות. כשחזר מארה"ב, הוא בנה ביחד עם חבר מערכת אונליין למפעל הפיס. הפרויקט במפעל הפיס הניב לו רווח נאה וכ-190 אלף דולר בחשבון הבנק שלו ושל אישתו. את הכסף הזה הוא החליט להשקיע באחת החברות שהיו חלק מקבוצת RAD, קבוצה אותה הקים חברו הטוב זוהר זיסאפל ביחד עם אחיו יהודה. לחברה קראו Silicom והיא נסחרת עד היום בנסד"ק.

מאז ההשקעה הראשונה שלו ב-Silicom לפני כ-26 שנים, השקיע זוהר במעל ל-170 חברות כאנג'ל ובעוד כ-20 חברות מתוך קרן שניהל בשותפות עם בנק השקעות אמריקאי בשם Tamar Ventures. כ-40 חברות מבין אלה בהם השקיע נרכשו או הונפקו וכ-80 נסגרו. כ-70 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של זוהר ניתן למצוא את RadVision, Allot Communications, ConduIt, Payoneer, Taboola, Outbrain, Ceragon, Galileo, Annapurna, American Well, Cybereason, RedisLabs, Bodyvision ורבות מוצלחות אחרות.