בשיעור נעסוק ביחס שבין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה. מדוע יש צורך שהתורה תינתן בשתי צורות? מה המהות של כל תורה? ומדוע רבי שינה את צורת הלימוד וכתב את המשנה? מתוך דברי המהר"ל נבין שיש שני שלבים בלימוד: הלימוד שבבחינת 'תורה שבעל פה' - שמכיל את היתרונות של הדיוק והרוח שבאות מהמלמד, ולעומתו השלב של 'תורה שבכתב' - שמכיל את ההתרחבות וההתפתחות האישית של הלומד. מעבר לזה, נלמד שהתורה שבכתב מבטאת את יסודות האמונה והמוסר, והתורה שבעל פה את הפסיקה וההוראה למעשה באחדות ובדיוק. זהו היחס שבין שלמות להתקדמות; בין האידאה הא-לוהית לבין היישום המעשי. משום כך, בכתיבת התורה שבעל פה שילמנו מחירים גדולים, אך הרווחנו דברים שהיו קריטיים בגלל היציאה לגולה.