לינק לאתר

אז המשכנו בהלכות מצה, והפעם על מצה עשירה ועל שרויה.

אבל רגע קודם, הבאנו את דברי פרופסור זהר עמר על הקשר המרתק בין מחמצת למצרים.

__________________

מסתבר שלחם חמץ היה גאוות מצרים, המצרים היו מומחים לענייני לחם עד כדי שהיה להם ״שר האופים״, שר מיוחד ממונה לענייני אפייה והחמצה.

הבאנו עוד דוגמאות נוספות לענין הזה, כמו בסיפור יוסף ועוד.

__________________

את זה בדיוק רצתה התורה להרחיק מאיתנו, הרי דבר ידוע הוא (כך טוען הרש״ר הירש וכך החזיק הרב זקס) שהתורה ניסתה להרחיק אותנו כמה שיותר מתרבות מצרים הקלוקלת.

על הרקע הזה ברור שהתורה הייתה צריכה להרחיק אותנו מהלחם העשיר והחמץ של מצרים, חזרה אל לחם העוני של הפלאחים העבריים.

__________________

משם עברנו לדבר, איך לא? על מצה עשירה.

הבאנו את המקורות בחז״ל לנושא עיסה שנילושה במי פירות, ראינו את דעות הראשונים השונים בנושא, ועדות של רבי אברהם בן הרמב״ם שדעתו של אביו למעשה להחמיר בזה.

__________________

ראינו את דעות האחרונים ואז עברנו לדבר על עוגיות פפושדו.

הסברנו את שיטות המקילים, והבאנו את החששות שיש בנושא הזה.

השתדלנו להציג את הדברים כפי שהם, דבר אמור מפי אומרו.

__________________

לקראת סוף השיעור עברנו לדבר על מצה שרויה, מה מקור המנהג ובמה באמת צריך להיזהר.

והאם יש מניעה למרוח שוקולד על המצה למי שמחמיר בשרויה? ספוילר: לא.

__________________

נשמח לשיתופים ותגובות

https://www.sefaria.org.il/sheets/553043.72?lang=he&with=all&lang2=he