הערות לפרק (Episode Notes)

תקציר הפרק: בשיעור התניא היומי (אמצע פרק כ"ג), אנו לומדים על המנגנון הרוחני המופלא שמופעל כשיהודי לומד תורה. בשונה מכל קשר אחר, המחשבה והדיבור בדברי תורה יוצרים "ייחוד גמור" עם הבורא – אחדות שעולה אפילו על הקשר הרוחני הקיים בעולמות העליונים.

נושאים מרכזיים בשיעור:

• מעבר למשל הגוף והנשמה: אדמו"ר הזקן מסביר את ההבדל בין קשר רגיל (כמו גוף המכיל נשמה אך נשאר נפרד) לבין הקשר הייחודי של לימוד התורה. כשאדם חושב או מדבר תורה, הכוחות שלו לא רק "מכילים" את הרצון העליון, אלא הופכים למאוחדים איתו ממש ב"ייחוד גמור", כמו שהנפש וכוחותיה הם אחד.

• משל ארמון המלך: אנו דנים בהבדל בין מצוות לתורה באמצעות משל עוצמתי. קיום מצווה דומה לבניית ארמון למלך על ידי עבדיו – אנו מקיימים את רצונו ומשמשים כ"איבריו" ("איברין דמלכא"), אך המהות נשארת נפרדת,. לעומת זאת, לימוד תורה דומה לעיון ב"ספר התוכניות" של הארמון. כשלומדים את התוכניות, מתאחדים ישירות עם חכמתו ושכלו של המלך.

• "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד": בהתבסס על הזוהר, מוסבר שכל הלכה מייצגת את הרצון העליון עצמו. בין אם ההלכה קובעת שדבר מסוים הוא "מותר" או "אסור", ההיגיון הזה הוא רצונו וחכמתו של הבורא, ולכן הלומד מתאחד עם הבורא עצמו,.

• גבוה יותר מהעולמות העליונים: האור המתגלה בלימוד התורה נובע מדרגת "סובב כל עלמין" (אור מקיף ועליון). אנרגיה זו חזקה בהרבה מהאור הנמצא בעולמות הרוחניים העליונים, אשר רק מקבלים את חיותם מהתורה ואינם המקור עצמו,.

• היתרון שבגשמיות: כיצד אדם סופי יכול להכיל אור אינסופי זה? הפרדוקס הוא שדווקא בגלל שאנו בעולם גשמי ו"לא רואים" (לא חזי) או מרגישים את עוצמת האור האלוקי, איננו מתבטלים במציאות. ה"עיוורון" הזה מאפשר לנו להכיל רמת ייחוד שאפילו העליונים לא יכולים לשאת, שכן הם היו מתבטלים מעוצמת הגילוי,.

ציטוט נבחר מהשיעור: "כי רצון העליון הוא הוא הדבר הלכה עצמה שמהרהר ומדבר בה... שכך עלה ברצונו יתברך שדבר זה מותר או כשר... ומאחר שכל הלכה היא פרט ברצונו של הקב"ה... הרי הוא מיוחד עם הרצון העליון".