"למה דווקא שביעי של פסח הוא חג בפני עצמו, ומה באמת מיוחד ביום הזה?
מה גורם לנו, כמו לפרעה, להתחרט דווקא אחרי שכבר יצאנו לדרך חדשה?
למה ברגע של קושי אנחנו מיד מחפשים אשמים בחוץ ולא עוצרים לבדוק מה קורה בפנים?
מה אנחנו מאבדים באותו שבריר שנייה של פחד, פגיעה או אזעקה?
מהו ""ים סוף"" הפרטי שלך – אותו מקום שנראה בלתי אפשרי לפריצה?
האם ייתכן שהבלתי אפשרי בחיינו הוא בדיוק המקום שבו מחכה לנו הקריעה והפריצה הגדולה?"