הטקסט דן בפרשנות של ספר דברים, המדגיש את המעבר מהתגלות אלוהית לאחריות אנושית. המחבר מתאר כיצד משה רבנו, בספר דברים, אינו רק מוסר חוקים אלא מבאר את התורה בהקשר של התנסויות העם במדבר, ובכך מכין אותם לחיים בארץ ישראל. הוא מבחין בין "תורת אמת" (התורה הכתובה והנצחית) לבין "חיי עולם" (התורה המיושמת בחיי היום-יום ובמודעות המוסרית), תוך שימת דגש על הבחירה המוסרית והאחריות הציבורית. הטקסט משתמש בדוגמאות כמו חטא המרגלים ודמותו של דוד המלך כדי להמחיש את הצורך במימוש התורה במציאות המעשית ובכל תחומי החיים, ולא רק ברוחניות מופשטת. לבסוף, הוא מדגיש כי תפקיד המשיח אינו רק גאולת העם, אלא התגלות האופן שבו התורה מחיה את כל רבדי המציאות.