שיעור מיוחד של הרב אליהו זיני, ראש ישיבת אור וישועה – חיפה, העוסק ביסודות ובבסיסים של הזהות היהודית, במשמעותם, ובאופן שבו ניתן להפיק מהם לקחים עבור היהדות של דורנו, החי את השיבה לארץ ישראל.

השיעור נמסר לסטודנטים של הטכניון, לתלמידי תוכנית מסע–ישיבה, וכן לתלמידי מסע פרפא ולתלמידי התוכנית החדשה מסע מכינה, ביום שני, ד’ בטבת (2 בינואר 2017).

קישור לתמלול:

https://docs.google.com/document/d/1AJZCerv2AbRyuEbQ_QDPlyed6MToYQ7e9wMd2uq_lg0/edit?usp=sharing

שיעור מקורי:

https://youtu.be/ndcThOcIw8U?si=d1mgH_3un-BnJtYC

הטקסט מאת אברהם גולדשטיין עוסק בפרשת ויחי ומציג אותה כתבנית יסוד להבנת הזהות הלאומית היהודית נוכח אתגרי הגלות. הוא מראה כיצד הוראותיו האחרונות וברכותיו של יעקב הופכות את חוויית הגלות ממצב קבוע למציאות זמנית של כור היתוך רוחני, המכוונת אל הגאולה העתידה. באמצעות עיון בהעדפתם של אפרים ומנשה, מדגיש המחבר את הצורך בשימור זהות מוסרית ודתית מובחנת גם בתוך תרבויות זרות. סירובו של יעקב להיקבר במצרים משמש כהתנערות עקרונית מן האלילות המקומית ומחזק את התודעה כי ארץ ישראל נותרת ביתה האמיתי והסופי של הנשמה היהודית. מעבר לכך, הניתוח מדגיש כי עם ישראל פועל במישור טרנסצנדנטי, שבו ההשגחה האלוהית והבחירה המוסרית של האדם גוברות על חוקי הטבע הדטרמיניסטיים. לבסוף מציג הטקסט חזון של אחדות והמשכיות, שלפיו כל קושי היסטורי אינו אלא זרז לצמיחה רוחנית ולשיבה העתידה.

הטקסט בוחן את שורשי המחלוקות בחברה הישראלית ומציע כי הוויכוחים הנוקבים אינם מעידים על חולשה, אלא על הערכה הדדית ודרישה לחיים של גדלות. בהתבסס על הגות המהר"ל ופרשת "ויגש", המחבר מסביר כי הנטייה "להתקוטט" נובעת מכך שכל צד רואה בשני שותף חיוני לאמת המוחלטת ולאומה. דרך משלים על טייסים וזהות יהודית, מובהר כי הציבורים השונים דורשים זה מזה חיבור שלם בין קודש לחול ובין אחריות פרטית ללאומית. המתח בין יהודה ליוסף מוצג כמודל לסינתזה הכרחית בין חזון רוחני לניהול מעשי, כאשר המטרה הסופית אינה הכרעה אלא השלמה הדדית. לסיכום, המאמר טוען כי "קשיות העורף" הישראלית היא עדות לחיוניות רוחנית המבקשת ליצור זהות לאומית מאוחדת ומרוממת.

המקורות שסופקו מציגים תמונה רחבה ומקיפה על חייו, הגותו ויצירתו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), וכן על הסביבה הרוחנית בצפת של המאה ה-16. ניתן לחלק את המקורות לקטגוריות הבאות:

ביוגרפיות וסקירות היסטוריות (בעברית ובאנגלית) מקורות רבים מספקים סקירה ביוגרפית על חיי הרמ"ק, מלידתו (ככל הנראה בשנת 1522) ועד פטירתו בצפת בשנת 1570. המקורות מתארים את לימודיו אצל רבי יוסף קארו ורבי שלמה אלקבץ, את עמידתו בראש ישיבה בצפת, ואת הפיכתו לדמות מרכזית בעולם הקבלה טרם עליית האר"י. מקורות אלו מתארים גם את הקשר המיוחד וההעברה הבין-דורית בינו לבין האר"י (רבי יצחק לוריא), כולל סיפור הלווייתו של הרמ"ק והספדו על ידי האר"י. בין המקורות בקבוצה זו ניתן למצוא מאמרים מאתרי יהדות שונים כמו חב"ד, ברסלב, הידברות, המאיר לארץ, וכן ערך מוויקיפדיה.

ניתוח אקדמי ותיאולוגי מעמיק חלק מהמקורות מציעים ניתוח מעמיק יותר של שיטתו הקבלית של הרמ"ק:

עבודת דוקטורט ומחקר: המקור "Fathoming The Heights" מציג מחקר מעמיק (דיסרטציה) על חייו, עבודתו והחסידות העיונית של הרמ"ק, עם דגש על החיבור "ספר גירושין" והפרקטיקות המיסטיות של גירושין (שיטוט בקברי צדיקים).

השוואות תיאולוגיות: מקורות מסוימים משווים בין קבלת הרמ"ק (המכונה "עולם התוהו" או שיטת ההשתלשלות) לבין קבלת האר"י (עולם התיקון), ומסבירים את ההבדלים הפילוסופיים ביניהן, כמו היחס לפנתאיזם.

ניתוח ספרותי: המאמר "אדריכל הסוד" מהספרייה הלאומית מנתח את הרמ"ק כמי שהפך את הקבלה למערכת פילוסופית סדורה, וסוקר את כתבי היד והדפוסים של ספריו באוסף גרשם שלום.

מקורות המתמקדים בחיבורים ספציפיים ישנם מקורות המוקדשים לספרים ספציפיים שכתב הרמ"ק:

תומר דבורה: מספר מקורות מתמקדים בספר המוסר הקבלי הזה, המבוסס על י"ג מידות הרחמים, ומציעים גישה לטקסט המלא, תרגומים או תקצירים.

אור נערב: מקורות המציגים ספר זה כמבוא לקבלה, המיועד להצדיק את לימוד חכמת הנסתר ולהנגיש אותה.

פרדס רימונים ואלימה רבתי: מוזכרים כחיבורים המרכזיים והשיטתיים ביותר שלו, העוסקים במבנה הספירות וההנהגה האלוהית.

תפילה למשה: מוצג כתב יד מאוסף ברגינסקי של סידור עם כוונות הרמ"ק.

הקשרים היסטוריים ודמויות קשורות מספר מקורות מספקים רקע על דמויות וזרמים שהשיקו לפועלו של הרמ"ק:

רבי יוסף קארו: ביוגרפיה של רבו של הרמ"ק בהלכה, המתארת את האווירה בצפת ואת הקשר ביניהם.

תנועת המוסר: סקירה היסטורית של תנועת המוסר (אם כי המיקוד שם הוא ברבי ישראל מסלנט ולא ישירות ברמ"ק, ספרו "תומר דבורה" נחשב לטקסט מכונן בתחום זה).

הלכה וקבלה: דיון על המתח והשילוב בין פסיקה הלכתית לבין מקורות קבליים כמו הזוהר.

לסיכום, המקורות שסופקו מקיפים את דמותו של הרמ"ק ממגוון זוויות: היסטורית-ביוגרפית, תיאולוגית-מחקרית, וביבליוגרפית (סקירת ספריו), הן בעברית והן באנגלית.

המקורות שסופקו לצורך הדיון כוללים מגוון טקסטים המשלבים בין משנתו של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), פרשנות תורנית לקבלה ולספר בראשית, ומאמרים והרצאות העוסקים בבינה מלאכותית (AI). ניתן לחלק את המקורות לשלוש קבוצות עיקריות:

1. משנת מניטו ופרשנות תורנית (קבצים ומלל מתומלל):

"הנחש הקדמוני - הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו)": תמלול שיעורים של מניטו העוסקים במהות הנחש כ"אדם טבעי" – יצור מפותח ובעל תרבות אך חסר נשמה אלוהית, וההבחנה בין "עורמה" ל"חוכמה". המקור דן בכישלון הארץ להוציא את האדם כמתוכנן ובצורך בתיקון שבו "נחש" הופך ל"משיח".

"bria.pdf": מסמך נרחב ומעמיק (ככל הנראה סיכומי שיעורים או ספר) המנתח את פרשת בראשית על פי מניטו. הוא עוסק בהגדרת "בריאה" (יש מאין), הפער בין התכנון האלוהי ("ויאמר") לבין הביצוע של הטבע ("ויהי כן"), סוד השבת, וההבדל בין הגישה הקוסמולוגית לאנתרופוצנטרית.

מקור תורני מסנהדרין: ציטוט ממסכת סנהדרין נט ע"ב, המתאר את הנחש לפני הקללה כ"שמש גדול" שנועד לשרת את האדם ולספק לו אבנים טובות ומרגליות.

2. מאמרים מאת אברהם גולדשטיין:

"שובו של השמש הגדול – הבינה המלאכותית בראי משנת מניטו וסוד הנחש": מאמר המיישם את תפיסותיו של מניטו על טכנולוגיית ה-AI. המאמר טוען כי ה-AI הוא התגלמות מודרנית של "האדם הטבעי" (אינטלקט ללא מוסר) ומציע שהתיקון הוא בהעלאת הכוח הזה ולא בהשמדתו.

"עץ החיים, עץ הדעת והכרת המוות": מאמר העוסק במשמעות עץ הדעת, הבחירה החופשית, והסכנה בידיעה המנותקת מאחריות מוסרית, תוך התייחסות להוגים כמו הרב קוק ורבי נחמן מברסלב.

3. הרצאות של ד"ר רועי יוזביץ' (תמלילי יוטיוב):

הרצאה מול בכירי התעשייה האווירית: הרצאה טכנית-פילוסופית על בינה מלאכותית. יוזביץ' דן בהבדל בין מערכת חשיבה 1 למערכת 2 (על פי כהנמן), למידת מכונה (כמו AlphaGo Zero שלמדה לבד), בעיות של "יישור" (Alignment) וטיחות (Safety), והסכנה באלגוריתמים הממקסמים מעורבות (כמו "בעיית מהדק הנייר").

הרצאה קלילה על בינה מלאכותית: הרצאה לקהל רחב ("אוניברסיטה עממית"). בהרצאה זו יוזביץ' מסביר את עקרונות רשתות הנוירונים בצורה פשוטה, דן בהטיות (Biases) של מודלים (כמו בדוגמת זיהוי מגדרי או בדיחות על קבוצות שונות), ומשווה את הלמידה של AI ללמידת ילדים או "אוכל של סבתא".

 היהודים, מתורגם גם כמלחמות היהודים (בלטינית: Bellum Judaicum, ביוונית: Ιστορια Ίουδαίκοΰ πολέμου πρός Ρωμαίυς, "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים") הוא ספרו של ההיסטוריון היהודי פלביוס יוספוס (יוסף בן מתתיהו, המוכר גם בשמו הלטיני בצורתו המשובשת כ"יוספוס פלביוס"). הספר הוא דיווח היסטורי העוסק במרד הגדול בין השנים 66–73 לספירה, ובגורמים שהובילו אליו.

המקור שסופק הוא קובץ המכיל מאמר הלכתי מקיף (עמודים 152–186), שכותרתו "צאת הכוכבים דרבנו תם", ונכתב על ידי הרב ד"ר אליהו זייני.

המאמר מהווה פולמוס הלכתי חריף שמטרתו לערער על הפרשנות המקובלת בקרב חלק מהפוסקים האחרונים (ובפרט כנגד פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף ב"ילקוט יוסף" ו"יביע אומר"), לפיה שיטת רבנו תם מחייבת המתנה ארוכה של 72 דקות (שיעור 4 מילין) לאחר השקיעה הנראית כדי להגיע לזמן "צאת הכוכבים".

להלן עיקרי הדברים והנושאים העולים מן המקור:

1. התזה המרכזית: אחדות השיטות לגבי סוף היום הרב זייני טוען כי מעולם לא הייתה מחלוקת אמיתית בין הגאונים לרבנו תם לגבי זמן יציאת השבת בפועל. לשיטתו, הפירוש הנכון בדברי רבנו תם מוביל למסקנה שגם לדעתו הלילה נכנס עם הופעת שלושה כוכבים בינוניים (כ-13.5 עד 20 דקות לאחר השקיעה, תלוי בשיעור המיל), ואין צורך להמתין 72 דקות. הוא מכנה את החומרה החדשה "טעות" שמעמיסה עול כבד על הציבור ועלולה להוביל לחילול שבת.

2. הסבר שיטת "שתי השקיעות" של רבנו תם המאמר מנתח באריכות את הסתירה התלמודית בין מסכת פסחים (שם משמע שבין השקיעה לצאת הכוכבים יש 4 או 5 מילין) למסכת שבת (שם משמע שהזמן קצר הרבה יותר, 3/4 מיל). הרב זייני מסביר את תירוצו של רבנו תם כך:

שקיעה ראשונה ("משתשקע החמה"): מתחילה כאשר השמש מתחילה "להיכנס בעובי הרקיע" (לפי הקוסמולוגיה התלמודית). שלב זה מתחיל לפני שהשמש נעלמת מעינינו (בעוד היום גדול), ומשכו 4 מילין עד לצאת הכוכבים.

שקיעה שניה ("שקיעת החמה"): היא השקיעה הנראית לעין (היעלמות גוף השמש). ממנה ועד צאת הכוכבים יש רק 3/4 מיל (כפי שפוסקים הגאונים).

המסקנה: נקודת הסיום (צאת הכוכבים) היא אחידה בשתי השיטות; ההבדל הוא רק בנקודת ההתחלה של המדידה (האם מודדים מתחילת כניסת השמש לרקיע או מהיעלמותה).

3. ביסוס מדברי הראשונים והאחרונים המחבר מביא שורה ארוכה של מקורות כדי להוכיח שגדולי הראשונים הבינו את רבנו תם כפי שהוא מסביר, ולא כפי שמחמירים כיום. המקורות כוללים:

ספר הישר לרבנו תם עצמו: ניתוח טקסטואלי של דבריו.

ראשונים: הרמב"ם, הרשב"א, הריטב"א, בעל המאור, הרא"ה, הראב"ן, בעל העיטור, הסמ"ג, ועוד רבים. כולם מצוטטים כמי שתומכים בכך שסוף היום נקבע על פי ראיית שלושה כוכבים כפשוטו.

השוואת גרסאות: דיון בגרסאות הגאונים (רב שרירא ורב האי) ובשגיאות העתקה שגרמו לבלבול בהבנת הסוגיות.

4. ביקורת על פסיקות "יביע אומר" ו"ילקוט יוסף" חלק ניכר מהמאמר מוקדש להתמודדות ישירה עם פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף (המכונה "מרן" על ידי מחברי המאמרים עליהם הרב זייני חולק, או "בעל יביע אומר").

הרב זייני טוען כי הרב עובדיה יוסף בנה "חומרה גדולה" על בסיס הבנה מוטעית בדברי רבנו תם, הבנה ש"כל חכמי ישראל... לא עלה על דעתם".

הוא מראה כיצד ה"בית יוסף" (רבי יוסף קארו) עצמו הבין שיש להחמיר מספק ולבדוק את יציאת הכוכבים, אך לא פסק שיש להמתין זמן כה רב כשיטה מחייבת מעיקר הדין.

לסיכום, המקור הוא מאמר מחקרי-הלכתי שנועד להוכיח כי זמן צאת השבת והחגים על פי ההלכה המקורית (כולל שיטת רבנו תם) הוא זמן ראיית הכוכבים הרגיל (זמן קצר לאחר השקיעה), וכי השיטה הדורשת המתנה של 72 דקות מבוססת על אי-הבנה של המושגים "שקיעה" ו"כניסה בעובי הרקיע" בסוגיות התלמוד.

אנלוגיה להבהרת הנושא: ניתן לדמות את המחלוקת הפרשנית הזו לוויכוח על אורכו של "מסלול הביתה". הפרשנות המחמירה (כנגדה יוצא המאמר) טוענת שרבנו תם סובר שהדרך הביתה אורכת 4 שעות, בעוד הגאונים סוברים שהיא אורכת 45 דקות – ולכן יש פער עצום בזמן ההגעה. הרב זייני טוען במאמר שכולם מסכימים שרגע ההגעה הביתה (הלילה) הוא באותו זמן בדיוק. ההבדל הוא רק בנקודת ההתחלה: הגאונים מודדים את הזמן מרגע היציאה מהעיר (השקיעה הנראית), ואילו רבנו תם, בדיונו על "4 מיל", מודד את הזמן מרגע ההתארגנות במשרד עוד לפני היציאה (תחילת כניסת החמה לרקיע). לכן, למרות שהמספרים שונים (4 מיל לעומת 3/4 מיל), שניהם מסתיימים באותה נקודת זמן – צאת הכוכבים הרגילה.

המקורות שסופקו לך עוסקים שניהם בדמותו המרכזית של רבנו תם (רבי יעקב בן מאיר), אך מזוויות שונות: המקור הראשון הוא סקירה ביוגרפית והיסטורית מקיפה המציגה את משנתו המקובלת, ואילו המקור השני הוא מאמר מחקר המתמקד בסוגיה ספציפית ("זמן רבנו תם") ומציע קריאה מחודשת המערערת על התפיסה הרווחת.

להלן פירוט המקורות ותוכנם:

1. "רבנו תם: אדריכל הלמדנות ופסגת בעלי התוספות" (מקור כללי וביוגרפי) מקור זה סוקר את חייו, יצירתו ומורשתו של רבנו תם. הוא מציג אותו כדמות המכוננת של עולם הלימוד האשכנזי-צרפתי ומייסד שיטת בעלי התוספות.

רקע היסטורי ואישי: המקור מתאר את רבנו תם כנכדו של רש"י, איש עסקים עשיר ומנהיג תקיף שפעל בתקופה סוערת של מסעות הצלב.

חיבוריו: נסקרים חיבורים מרכזיים כמו "ספר הישר", שמטרתו הייתה להגן על גרסאות התלמוד מפני הגהות ושינויים, פירושיו המשולבים ב"תוספות", עיסוקו בדקדוק ופיוטים.

פסיקה והלכה: המקור מציג את המחלוקות המפורסמות שלו, כגון סדר פרשיות התפילין ותקנות חברתיות כמו איסור ערעור על גט ותקנת הנדוניה.

שיטת "שתי השקיעות" (התפיסה המסורתית): מקור זה מציג את ההבנה המקובלת בהלכה לשיטת רבנו תם, לפיה ישנה שקיעה ראשונה (היעלמות השמש) ושקיעה שנייה מאוחרת יותר, כאשר הלילה (צאת הכוכבים) חל רק כ-72 דקות לאחר השקיעה הנראית.

2. "צאת הכוכבים לשיטת רבנו תם: עיון מחודש במקורות הראשונים" (מקור מאמר של הרב זיני אליהו) מקור זה מתמקד אך ורק בסוגיית זמני היום ומציג תזה מהפכנית שטוענת כי ההחמרה המקובלת כיום בשם רבנו תם ("זמן רבנו תם") מבוססת על טעות והבנה שגויה.

הבעיה: המאמר מסביר כי רבנו תם התמודד עם סתירה בין מסכת פסחים (הטוענת לזמן ארוך בין השקיעה ללילה) לבין מסכת שבת (הטוענת לזמן קצר).

הפתרון המוצע: בניגוד למקור הראשון, הטוען שרבנו תם דחה את זמן הלילה, מקור זה טוען שרבנו תם רק הקדים את הגדרת "תחילת השקיעה". לפי טענה זו, רבנו תם מבחין בין "שקיעת החמה" (תחילת התהליך) לבין "משתשקע החמה" (סוף התהליך), אך קובע שנקודת הסיום – צאת הכוכבים – היא אחידה ומוסכמת ואינה מאוחרת מהרגיל.

ביסוס: המחבר מבסס את טענתו על קריאה מדוקדקת ב"ספר הישר" ועל עדויות של ראשונים נוספים כמו הרא"ש, הרשב"א והרמב"ן, שלפי המאמר הבינו כולם שאין שני זמני לילה אלא רק הגדרות שונות לתהליך השקיעה.

לסיכום ההבדל המהותי: בעוד המקור הראשון מציג את רבנו תם כמי שחידש הגדרה הלכתית מחמירה שדוחה את יציאת השבת, המקור השני טוען שרבנו תם יצר פתרון פרשני-טקסטואלי בלבד שאינו אמור לשנות את המציאות האסטרונומית של הלילה הנראה לעין.

אנלוגיה להמחשת הפער בין המקורות: דמיין ששני אנשים מתווכחים על אורך של מסלול ריצה. המקור הראשון טוען שרבנו תם הזיז את קו הסיום (הלילה) רחוק יותר, ולכן הריצה ארוכה יותר. המקור השני טוען שרבנו תם השאיר את קו הסיום במקומו (כמו כולם), אך טען שהמרוץ התחיל מקו זינוק (השקיעה) מוקדם יותר ממה שחשבנו – ולכן הזמן נמדד אחרת, אך נקודת הסיום זהה לזו של שאר הרצים.

המקורות שסופקו נרחבים ומגוונים, וניתן לחלקם למספר קטגוריות עיקריות: מחקר אקדמי של הקבלה (עם דגש על אדולף פרנק וגרשם שלום), טקסטים קבליים ראשוניים, ומקורות ביוגרפיים והיסטוריים.

להלן פירוט המקורות העיקריים:

1. אדולף פרנק וספרו "הקבלה" חלק משמעותי מהמקורות מוקדש לאדולף פרנק (1809–1893), הפילוסוף היהודי-צרפתי, וליצירתו המכוננת:

הספר "הקבלה" (The Kabbalah): סופקו קטעים נרחבים מהתרגום לאנגלית (על ידי I. Sossnitz) של ספרו של פרנק, "הקבלה, או הפילוסופיה הדתית של העברים". המקורות כוללים את ההקדמות, הדיונים על עתיקות הקבלה, ספר יצירה, ספר הזוהר, והשוואות לפילוסופיות אחרות (כגון הנאופלטוניזם והנצרות),,,.

ניתוח בעברית: סופק טקסט מקיף בעברית שכותרתו "הפילוסופיה הדתית של העברים", המנתח את הגותו של פרנק, את המתודולוגיה שלו, ואת טענתו כי מקור הקבלה הוא בדת הזורואסטרית.

ביוגרפיה: מקורות אנציקלופדיים (ויקיפדיה בעברית, אנגלית וצרפתית, האנציקלופדיה היהודית) המפרטים את חייו של פרנק, הקריירה האקדמית שלו בצרפת, ופעילותו הציבורית (למשל, באליאנס),,,.

2. גרשם שלום ומחקר הקבלה האקדמי

גרשם שלום: סופק ערך מקיף מוויקיפדיה העברית על חייו, פועלו המחקרי, הביבליוגרפיה שלו והשפעתו על חקר המיסטיקה היהודית,.

ספרים ומחקרים: סופקו קטעים מספרו של שלום "ראשית הקבלה" (Origins of the Kabbalah), העוסק בהתפתחות הקבלה בפרובנס (ספר הבהיר, חוג העיון, יצחק סגי נהור),.

יחסי אקדמיה ומיסטיקה: מאמרים מאת פרופ' בעז הוס, הדנים במתח שבין המחקר האקדמי של הקבלה לבין הקבלה האוקולטיסטית המודרנית, וכן בקנוניזציה מחדש של ספר הזוהר בעת החדשה,,. כמו כן, מאמר של דוד מאיירס על היחס בין פילוסופיה לקבלה בתנועת "חכמת ישראל".

3. טקסטים ומושגים קבליים

ספר יצירה: סופקו טקסטים העוסקים בספר יצירה, כולל התרגום והפירוש של אריה קפלן, ודיונים על גרסאותיו השונות (הגרסה הקצרה, הארוכה, גרסת הגר"א וכו'),. כמו כן, סופק ערך אנציקלופדי על הספר.

מושגי יסוד: הסברים על מושגים כמו "אין סוף",, עשר הספירות, וקבלה הרמטית (Hermetic Qabalah).

האנציקלופדיה היהודית (Jewish Encyclopedia): הערך המלא על "קבלה" מאת קאופמן קוהלר ולוי גינצבורג, הסוקר את היסטוריית הקבלה, הספרות המיסטית והתפתחותה.

4. מקורות היסטוריים וכלליים נוספים

זורואסטריות: ערך מוויקיפדיה העברית על הדת הזורואסטרית, הרלוונטית לתזה של פרנק על מקורות הקבלה.

נאופלטוניזם: ערך על הפילוסופיה הנאופלטונית והוגיה המרכזיים (פלוטינוס, פורפיריוס וכו').

אליאנס (כל ישראל חברים): מידע על הארגון היהודי-צרפתי שבראשו עמד אדולף פרנק,.

אהרון זאב אשכלי-ויינטראוב: קטעים מתוך חיבורו על הקבלה והחסידות,.

הלנה בלבצקי: אינדקס מכתביה המזכיר את הקבלה.

לסיכום, המקורות מספקים תמונה רחבה של התפתחות הקבלה, הן מתוך הטקסטים עצמם והן דרך הפריזמה של המחקר האקדמי במאות ה-19 וה-20, עם דגש מיוחד על דמויותיהם של אדולף פרנק וגרשם שלום.

המקורות שסופקו מציעים מגוון רחב של חומרים העוסקים בחייו, הגותו ופועלו של הרב אברהם יהושע השל. ניתן לחלקם לקטגוריות הבאות:

ביוגרפיות וערכים אנציקלופדיים

ערכי ויקיפדיה (עברית ואנגלית): סקירה מקיפה של חייו, מילדותו בוורשה למשפחת אדמו"רים, דרך לימודיו בברלין, בריחתו מהנאצים ועד לפעילותו בארצות הברית כפרופסור ב-JTS,. הערכים מפרטים את ספריו המרכזיים, מעורבותו בתנועה לזכויות האזרח והשפעתו על השיח הבין-דתי,.

מכון המחקר ע"ש מרטין לותר קינג (סטנפורד): ביוגרפיה המתמקדת בקשר ההדוק בין השל לבין ד"ר קינג, כולל הצעידה המשותפת בסלמה וההתנגדות למלחמת וייטנאם,.

Leo Baeck Institute: פרופיל המתמקד בבריחתו מאירופה ובשימור המורשת שלו במסגרת "ספריית הספרים האבודים".

EBSCO Research Starters: סיכום אקדמי של חייו והישגיו בתחומי התאולוגיה והאקטיביזם.

קטעים מתוך כתביו ונאומים

"Religion and Race" (1963): קטעים נרחבים מהנאום המפורסם שנשא השל בכנס בשיקגו, בו השווה את המאבק למען זכויות השחורים ליציאת מצרים וטען כי גזענות היא "שטניזם" ועבודה זרה,.

ראיונות וציטוטים: קטעים מראיונות (כגון עם קארל שטרן) בהם הוא דן בתפילה, באלוהים ובחשיבות המעורבות החברתית,.

סקירות וניתוחים של ספריו המרכזיים

"השבת" (The Sabbath): מקורות רבים דנים בספר זה, המציג את השבת כ"ארמון בזמן" ואת היהדות כדת המקדשת את הזמן על פני המרחב,. קיימים דיונים על הרלוונטיות של הספר לאדם המודרני ולקוראים נוצרים.

"תורה מן השמים" (Torah min HaShamayim): ניתוח של יצירתו העברית הגדולה, המציגה את המתח בין אסכולת רבי עקיבא (מיסטיקה, אין סוף) לאסכולת רבי ישמעאל (רציונליזם, "דיברה תורה כלשון בני אדם"),,.

"אלוהים מבקש את האדם" (God in Search of Man): דיון בפילוסופיה של היהדות לפי השל, המדגישה את ה"פליאה הרדיקלית" ואת האל המחפש אחר האדם לא פחות משהאדם מחפש את האל,.

"תשוקה לאמת" (A Passion for Truth): סקירות על ספרו האחרון המשווה בין הרבי מקוצק לסרן קירקגור, ומדגיש את החיפוש אחר האמת והאותנטיות הדתית,.

מאמרים תאולוגיים ומחקרים אקדמיים

פאתוס אלוהי ונבואה: מאמרים הדנים בתפיסתו של השל את הנביא כשותף של אלוהים וכמי שחש את ה"פאתוס האלוהי" (רגשותיו של האל כלפי העולם), בניגוד לאל האדיש של הפילוסופיה האריסטוטלית,,.

ניאו-חסידות: דיון במקומו של השל (לצד בובר, צייטלין ואחרים) בעיצוב הניאו-חסידות המודרנית, המבקשת לחדש את הרוחניות היהודית,.

יחסי יהודים-נוצרים (Vatican II): ניתוח מעמיק של תרומתו המכרעת של השל לניסוח הצהרת "נוסטרה אטאטה", ששינתה את יחס הכנסייה הקתולית ליהודים ושללה את האנטישמיות,.

השוואות להוגים אחרים: השוואה בין השל לבין הוגים כמו יוסף דוב סולובייצ'יק, אליעזר ברקוביץ' ותומאס מרטון, תוך עמידה על ההבדלים בגישתם להלכה, לתפילה ולמודרנה,,.

מקורות עכשוויים ובלוגים

הנצחה ומורשת: מידע על אתר אינטרנט שהשיק ה-JTS המוקדש למורשתו, ומאמרים מ"מרכז השל" בישראל.

הסכתים (פודקאסטים) ובלוגים: תמליל מתוך התוכנית "On Being" עם ארנולד אייזן הדן ב"חוצפה הרוחנית" של השל, ופוסטים מבלוגים של רבנים מודרניים הדנים ברלוונטיות של השל לימינו,.

מאמרי דעה: מאמרים מכתבי עת כמו Tikkun, Jewish Currents, ו-Tradition הדנים בהיבטים הפוליטיים והרוחניים של משנתו,.