המקורות שסופקו עוסקים בעיקר בשני נושאים מרכזיים: איגרת אריסטיאס ומקורות תרגום השבעים, וכן היסטוריה וארכאולוגיה של ירושלים בתקופת בית שני, בדגש על מפעלי המים. להלן פירוט המקורות לפי נושאים:

1. איגרת אריסטיאס ותרגום השבעים חלק ניכר מהמקורות מוקדש לניתוח היסטורי, ספרותי וטקסטואלי של איגרת אריסטיאס, המתארת את תרגום התורה ליוונית (תרגום השבעים):

תרגומים וטקסטים: המקורות כוללים תרגומים של האיגרת לאנגלית (למשל על ידי ה' סנט ג'ון תאקרי ולורנס שיפמן), וכן את התרגום העברי של אברהם כהנא המופיע בויקיטקסט.

מחקר אקדמי וניתוח היסטורי: ישנם מאמרים וסקירות הבוחנים את אמינותה ההיסטורית של האיגרת, את מטרותיה ואת הקשרה התרבותי. בין היתר, נדונים הטיעונים של חוקרים כמו בנימין רייט (Benjamin G. Wright III) הטוען כי האיגרת אינה מספקת עדות מהימנה על מקורות התרגום אלא על התקבלותו,. מקור נוסף הוא מאמרו של נח חכם המציע לקרוא את האיגרת כסיפור "יציאת מצרים חדשה", וכן סקירה של דוד גודינג על מחקרים בנושא.

אנציקלופדיות וסקירות: סופקו ערכים מויקיפדיה (בעברית ובאנגלית) ומאתרים נוספים הסוקרים את תולדות תרגום השבעים, האגדה על 72 המתרגמים, וההבדלים בין הנוסח היווני לנוסח המסורה,,,.

ספר יובל: סופק תוכן העניינים והקדמה לספר מאמרים לכבודו של בנימין רייט (Festschrift), העוסק בדמויות מקראיות בספרות בית שני, וכולל ביבליוגרפיה של כתביו,.

2. ירושלים בתקופת בית שני ומפעלי המים קבוצת מקורות נוספת מתמקדת בארכאולוגיה ובגאוגרפיה של ירושלים הקדומה:

מערכת המים: מאמר מדעי הסוקר את אמות המים, הבריכות (כגון בריכת השילוח, ממילא ובית חסדא) והבורות בירושלים העתיקה,. כמו כן, ישנו מקור ממכון המקדש העוסק באמת המים שבעזרה, ומקור מאתר עיר דוד על מנהרת ארמון הנציב.

תיאור העיר: מקורות המתארים את ירושלים בתקופת בית שני, כולל המבנה הפיזי, החומות והארמונות (כגון ארמון החשמונאים והרודיון),.

3. דיונים ופורומים חלק מהמקורות הם דיונים מתוך פורומים אינטרנטיים העוסקים בביקורת המקרא, בהם נידונה המהימנות ההיסטורית של איגרת אריסטיאס והקשר שלה לחוקרים שונים,.

המקורות שסופקו מציעים סקירה מקיפה ומעמיקה על חייו, הגותו הפילוסופית והכתבים היהודיים של הפילוסוף עמנואל לוינס. המקורות כוללים ערכים אנציקלופדיים, מאמרים אקדמיים, פרקי ספרים, סקירות ספרותיות ומאמרי דעה.

להלן חלוקה נושאית של המקורות שסופקו:

1. מקורות אנציקלופדיים וביוגרפיים כלליים

האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (SEP): סופק הערך המקיף על עמנואל לוינס מאת בטינה ברגו, הסוקר את חייו, השפעותיו (הוסרל, היידגר, רוזנצווייג), וכתביו העיקריים (כוליות ואינסוף, אחרת מהיות). כמו כן סופק הערך על ז'אק דרידה מאת לאונרד לאולור, המזכיר את הקשר ההדוק והביקורתי בין שני ההוגים.

ויקיפדיה: סופקו הערכים המלאים על לוינס בשפה האנגלית והצרפתית, הכוללים ביוגרפיה, רשימת יצירות, וסקירה של מושגי יסוד כמו "הפנים" ו"האחריות".

מוסדות וארגונים: מקורות מטעם "אליאנס" (כל ישראל חברים) המתארים את תפקידו כמנהל בית הספר ENIO, ופרופיל חבר באקדמיה של אירופה.

2. פילוסופיה, אתיקה ופנומנולוגיה

יחסי לוינס עם פילוסופים אחרים:

דרידה: מספר מקורות דנים בדיאלוג המורכב בין לוינס לדרידה, כולל המאמר "אלימות ומטפיזיקה", שאלת השפה, והמושג "Autrui" (האחר),,.

הוסרל ובובר: מאמר של רנדי פרידמן מנתח את הביקורת של לוינס על האינטנציונליות של הוסרל ועל יחסי ה"אני-אתה" של בובר, תוך טענה שלוינס לעיתים קרא אותם באופן שגוי כדי לבסס את האתיקה הא-סימטרית שלו.

רוזנצווייג: בטינה ברגו דנה ב"קורלציה" בין לוינס לפרנץ רוזנצווייג, ובפרט בהשפעת "כוכב הגאולה" על תפיסת הטוטאליות וההתגלות אצל לוינס.

אתיקה ובעלי חיים: מספר מקורות מתמקדים בסיפורו של לוינס על הכלב "בובי" ממחנה השבויים, אותו כינה "הקאנטיאני האחרון בגרמניה הנאצית". המקורות דנים בשאלה האם לוינס מחיל את האתיקה שלו גם על בעלי חיים,,,.

המעבר לאתיקה פוליטית: מקורות העוסקים במעבר מהאתיקה הבין-אישית ("פנים אל פנים") אל הצדק והפוליטיקה עם הופעתו של "השלישי" (le tiers).

3. הגות יהודית, תלמוד וקבלה

הקריאות התלמודיות: מקורות רבים עוסקים בשיעורי התלמוד של לוינס וב"מפנה התלמודי" שלו. ספר מאת איתן קליינברג בוחן את המתח בין הפילוסופיה האוניברסלית לכתבים ה"קונפסיונליים" (דתיים) של לוינס. אליזבת גולדווין מנתחת את המתודולוגיה של לוינס כ"מדרש מודרני". אנט ארונוביץ' מנתחת את השיעור "פיתוי הפיתוי" בהקשר של לוינס ואירופה.

השפעת "מר שושני": מקור מבלוג הספרייה הלאומית חושף פרטים על מר שושני, המורה המסתורי שלימד את לוינס תלמוד והשפיע עליו עמוקות, כולל חשיפה של מחברותיו האישיות.

קבלה ומיסטיקה: מאמר המנתח את הקשר בין האתיקה של לוינס לבין מושגים קבליים (כגון צמצום ושבירת הכלים) והגותו של ר' חיים מוולוז'ין ("נפש החיים"), וטוען שלוינס משתמש במבנים מיסטיים כדי לכונן אתיקה.

ביקורות ספרים: סקירות על ספרים כמו "תשע קריאות תלמודיות" ו"מעבר לפסוק" מתוך קטלוג הספרייה הלאומית וחנות הספרים "עברית".

4. חינוך ואמנות

פילוסופיה של החינוך: מקורות הבוחנים את השלכות הגותו של לוינס על החינוך, כולל הוויכוח בין תיאורטיקנים (כמו ביאסטה וטוד מול כץ וז'או) לגבי האפשרות "ליצור" סובייקט אתי, והמושג "האמנה החינוכית" בספרו של חנוך בן-פזי,,.

אמנות: דיון בביקורת של לוינס על האמנות (במאמרו "המציאות וצלה") כ"צל" המקפיא את המציאות ועלול להרחיק מאחריות מוסרית, והאופן שבו פרשנות יכולה לגאול את האמנות.

5. מסמכים ודוחות מסכמים

דוח מקיף ("The Ethical Horizon"): מסמך המסכם את חייו, את התפתחותו הפילוסופית (משטרסבורג ופרייבורג ועד פריז), את חוויותיו במלחמה, ואת תפיסתו את היהדות כהומניזם מקראי.

הטקסט בוחן את תהליך שחרור עם ישראל בפרשת בא לא רק כאירוע היסטורי, אלא כמהפך תודעתי ורוחני עמוק. דרך ניתוח המכות האחרונות והמצוות הראשונות, המחבר מסביר כיצד היציאה ממצרים סימלה את שבירת התלות בכוחות חיצוניים ואת גיבושה של זהות עצמאית המבוססת על אמונה פנימית. המאמר מדגיש כי המעבר מעבדות לחירות דרש נטילת אחריות על הזמן והחומר, כפי שמשתקף בקידוש החודש ובמצוות התפילין. בסופו של דבר, המקורות מציגים את הגאולה כמודל אוניברסלי לתיקון עולם, שבו האור הרוחני גובר על החשיכה החומרית. באופן זה, עם ישראל הופך לגשר בין הקודש לחול, המכוון את כוחות המציאות כולה לעבר תכלית מוסרית ונעלה.

המקורות שסופקו הם קטעים מתוך טקסט בשם "Rav Eliahou Zini - Intelligence artificielle face aux valeur". הטקסט הוא תמלול של הרצאה שנשא הרב אליהו זיני, מתמטיקאי ורב הטכניון לשעבר, בפני סטודנטים ובוגרים במוסד.

מקור השיעור:

https://youtu.be/wPSvQxIefGc?si=ifTYSypbqgGRWvAU

תמלול השיעור בעברית:

https://docs.google.com/document/d/1uILSaBoTuw_woPa0feqvj0Znm7lUMdBcatBXPiOv7gU/edit?usp=drivesdk

הדברים עוסקים במגוון רחב של נושאים המשלבים בין יהדות, מדע, היסטוריה וטכנולוגיה, וכוללים את הנקודות המרכזיות הבאות:

היסטוריה אישית ומוסדית בטכניון: הרב זיני מתאר את הגעתו לטכניון בשנות ה-70, את האווירה האנטי-דתית ששררה שם באותה תקופה, ואת תהליך בניית בית הכנסת והמטבח הכשר במימונו של התורם יסלזון (יסאזן). הוא מדגיש את שאיפתו להכשיר מהנדסים וחוקרים הקשורים לתורה, המשרתים את ביטחון המדינה (כולל אזכור מפתחי "כיפת ברזל").

דמותו של מניטו (הרב יהודה ליאון אשכנזי): חלק ניכר מההרצאה מוקדש להצגת הגותו של מניטו, עמו למד הרב זיני. הוא מתאר את הרקע של מניטו, את העימות האינטלקטואלי שלו עם האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס, ואת גישתו שלפיה התורה שופטת את התרבות ולא להפך. הרב זיני מתבסס בהרצאתו על מאמר של מניטו העוסק ב"סנה הבוער".

פילוסופיה של המדע והאמונה: הרב דן במתח שבין תפיסות מדעיות (כמו אלו של אריסטו ששלל את הבריאה) לבין התפיסה היהודית של "בריאה מתמדת" וחידוש העולם. הוא מביא אנקדוטות על עימותים עם פרופסורים לפיזיקה בנושאי אמונה ומדע, ועל כך שרעיונות מודרניים (כמו המפץ הגדול או יחסות) הופיעו כבר במקורות יהודיים עתיקים.

בינה מלאכותית (AI) וערכים: הרב זיני מביע עמדה ביקורתית וזהירה כלפי הבינה המלאכותית. הוא טוען כי השימוש ב-AI עלול להוביל לניוון המחשבה האנושית, לאובדן הזהות האישית והיהודית, ולשיעבוד טכנולוגי. הוא מדגיש כי האדם חייב להקדים את החשיבה העצמית לשימוש בטכנולוגיה, וכי המהפכה האמיתית והחידוש יכולים לבוא רק מהאדם ולא מהמכונה.

ייחודיות עם ישראל וההתגלות: הטקסט עוסק בהבדל שבין מחקר מדעי (ניסיון אנושי להבין את העולם) לבין התגלות אלוהית (ידע המגיע מלמעלה). כמו כן, מובא דיון על הסכנה בעבודה זרה רוחנית, תוך שימוש בדוגמה של דיקור סיני (אקופונקטורה), שם הגבול בין רפואה לעבודה זרה הוא דק מאוד.

לסיכום, המקור הוא מסמך הגותי-חינוכי הקורא לסטודנטים לשלוט בטכנולוגיה מתוך עולם ערכים יהודי, ולא להשתעבד אליה.

המקורות שסופקו מהווים אוסף מקיף ומגוון של טקסטים המנתחים את דמותו, הגותו ויצירתו של אלי ויזל. חומרים אלו נעים בין ניתוחים תיאולוגיים מעמיקים בעברית ובאנגלית, דרך מערכי שיעור ותמלילי הרצאות (בעיקר של הרב יונתן זקס), ועד למאמרים ביוגרפיים וסקירות ספרותיות.

להלן סקירה מעמיקה של המקורות שסופקו, בחלוקה לנושאים המרכזיים העולים מהם:

1. ניתוחים תיאולוגיים ופילוסופיים: "אמונה פצועה" חלק ניכר מהמקורות עוסק בליבת הגותו של ויזל לאחר השואה – המעבר מאמונה תמימה לאמונה המכילה שבר ומחאה.

ניתוח מקיף בעברית: המקורות כוללים מסות בעברית המנתחות את התפתחות אמונתו של ויזל מילדותו בסיגט, דרך השבר באושוויץ ועד לגיבוש עמדה של "אמונה פצועה" (Wounded Faith). נטען כי ויזל לא הפך לאתאיסט, אלא למאמין המורד בתוך גבולות האמונה, תוך שימוש במוטיב של "חוצפה קדושה",.

תפילה ומשבר: מקור נוסף ממכון הרטמן מתמקד בקושי להתפלל לאחר השואה, ומציג את הפתרון של ויזל הרואה בתפילה אקט של נאמנות לשרשרת הדורות יותר מאשר פנייה ישירה לאל.

"פסימיות אקטיבית": מאמר מ-"Washington Monthly" דן ברלוונטיות של ויזל לימינו, ומגדיר את גישתו כ"פסימיות אקטיבית" – ההבנה שהעולם שבור, אך דווקא בשל כך ישנה חובה מוסרית לפעול.

2. פרשנות מחודשת לדמויות מקראיות וחז"ל קבוצת מקורות משמעותית עוסקת בספריו של ויזל שבהם הוא מנתח דמויות מהתנ"ך, התלמוד והחסידות ("Sages and Dreamers", "Five Biblical Portraits").

דמויות המקרא: המקורות סוקרים את כתיבתו על דמויות כמו שאול, ירמיהו, אליהו ויונה, ומתארים כיצד ויזל "האניש" אותן והציג את מורכבותן הפסיכולוגית והמוסרית,,.

המקרה של נח: מקור ספציפי מציג מערך שיעור המבוסס על הרצאה של ויזל על נח. ויזל מבקר את נח על שתיקתו ועל כך שדאג להציל רק את עצמו ומשפחתו, בניגוד לאברהם שהתווכח עם האל למען סדום. ניתוח זה משקף את תפיסתו של ויזל לגבי אחריות הניצול.

רש"י: סקירה על ספרו "רש"י: דיוקן" מציעה כי ויזל ראה ברש"י דמות שפעלה גם היא בצל רדיפות (מסעי הצלב), ובחנה כיצד הטראומה עיצבה את פרשנותו.

3. הקשר עם הרב יונתן זקס מספר מקורות הם תמלילי הרצאות ומאמרים של הרב יונתן זקס זצ"ל, המצטט את ויזל כהוגה מרכזי.

שתיקה ושאלה: הרב זקס מצטט את ויזל באומרו כי "היהדות מלאה בשתיקות, אך איננו מדברים עליהן", ומשתמש בהגותו כדי להדגים את הגישה היהודית המתירה לשאול שאלות נוקבות כלפי שמיים ("למה הרעות לעם הזה?"),.

סיפור סיפורים: במאמר על פרשת "בא", הרב זקס מתייחס לאמירתו של ויזל כי "אלוהים ברא את האדם כי אלוהים אוהב סיפורים", ומדגיש את תפקיד הסיפור בחינוך המוסרי.

4. ביוגרפיה ומפגשים אישיים המקורות כוללים עדויות אישיות על חייו של ויזל:

המפגש עם הרבי מלובביץ': מאמר מ-Chabad.org מתאר מפגש לילי ארוך ודרמטי בין ויזל לרבי מנחם מנדל שניאורסון. במפגש זה, הרבי טען כי זעמו של ויזל כלפי האל נובע דווקא מאהבה ואמונה עמוקה, ואמר לו: "אני אלמד אותך לשיר" במקום לבכות,.

עדויות חברים: סקירה מ-"Moment Magazine" מביאה דברים של אישים כמו טד קופל (שסיפר על חוסר התמצאותו של ויזל בהוויות העולם כמו תדלוק רכב) ונתן שרנסקי, המדגישים את אנושיותו לצד גדולתו.

ניצחון החיים: פרופ' אלן דרשוביץ כותב על בחירתו של ויזל שלא לשקוע בנקמה או בציניות, אלא להפוך את הישרדותו לשליחות של שלום.

5. אתיקה של סיפור וזיכרון

ניתוח אקדמי: מאמר מ-ResearchGate דן ב"אתיקה של סיפור הסיפורים" (Storytelling) של ויזל ככלי תיאורטי לייצוג השואה. המאמר טוען כי הסיפור אצל ויזל משמש כצורה של אקטיביזם וככלי לחינוך פרוגרסיבי.

החובה לזכור: לקט ציטוטים מאוניברסיטת דאלאס הבפטיסטית (DBU) מרכז את אמירותיו של ויזל על הזיכרון כחובה מוסרית, ועל כך ששכחת הקרבנות כמוה כהריגתם בשנית.

לסיכום, המקורות שסופקו משרטטים תמונה רב-ממדית של אלי ויזל: לא רק כניצול שואה שכתב את "הלילה", אלא כתיאולוג נועז, פרשן מקראי, ומנהיג מוסרי שהתעקש למצוא משמעות ואחריות בתוך עולם שבור.

המקורות שסופקו לצורך המענה מגוונים וכוללים ערכים אנציקלופדיים, מאמרים אקדמיים, רשומות ביבליוגרפיות וקטעי מידע מאתרי תוכן שונים. מקורות אלו מתמקדים בעיקר בדמותו של רבי יונה אבן ג'נאח (ריב"ג), גדול המדקדקים העבריים בימי הביניים, אך כוללים גם מידע על סביבתו האינטלקטואלית וממשיכי דרכו.

להלן סקירה מקיפה של המקורות וסוג המידע שהם מספקים:

1. ערכים אנציקלופדיים ביוגרפיים ומקיפים

קבוצה זו של מקורות מספקת את התשתית העובדתית על חייו ופועלו של אבן ג'נאח:

האנציקלופדיה היהודית (Jewish Encyclopedia): שני מקורות (זהים בתוכנם) הסוקרים את חייו של אבן ג'נאח (הידוע גם כ-Abu al-Walid Merwan). הערכים מפרטים את לימודיו בלוסנה, עיסוקו ברפואה, והמעבר לקורדובה ולסרגוסה,. המקור מתמקד ביצירתו המרכזית "כתאב אל-תנקיח" (ספר הדקדוק), המחולק ל"ספר הרקמה" ו"ספר השורשים",, וכן מתאר בהרחבה את הפולמוס החריף בינו לבין שמואל הנגיד,.

אנציקלופדיה יודאיקה (Encyclopaedia Judaica) - מתוך Encyclopedia.com: מקור זה מספק מידע מפורט על כתבי היד של חיבוריו, המהדורות המודפסות והתרגומים לעברית,. כמו כן, הוא מונה את המקורות שבהם השתמש אבן ג'נאח עצמו (כגון מסורה, תרגומים וספרות חז"ל), ומתאר את השפעתו העצומה על חכמי הדורות הבאים, כולל הרמב"ם ורד"ק.

ויקיפדיה (אנגלית) ו-Kiddle (אנציקלופדיה לילדים): מקורות אלו מספקים סיכום נגיש של חייו, ומדגישים את עבודתו הרפואית, כולל הספר הרפואי "כתאב אל-תלכיץ" (ספר הביאור) העוסק במינוח של תרופות, אשר נחשב לאבוד והתגלה מחדש,,.

ויקישיבה: ערך בעברית המציג את עיקרי ספריו ("ספר השורשים", "ספר הרקמה", "ספר ההשגה" ו"ספר ההשוואה") ומציין את מסירותו ללימוד ("הוצאתי על שמן... כפליים מהסכום שמוציאים על יין"),.

2. מאמרי עומק וניתוח היסטורי-ספרותי

מקורות אלו מעניקים פרשנות מעמיקה יותר על משנתו ומקומו החברתי:

"אדריכל הלשון: פועלו, משנתו ותרומתו התורנית": מאמר זה מנתח את המתודולוגיה של ריב"ג, אותה הוא מכנה "המהפכה הפילולוגית". המקור דן בשיטת ה"החלפה" (אל-תעוויד) השנויה במחלוקת, שגררה ביקורת מצד אבן עזרא, ומציג את ריב"ג כפילוסוף של השפה הרואה בדקדוק חובה דתית. המאמר משווה את השפעתו לזו של חיוג' ורד"ק.

"דמות מפתח בחוג האינטלקטואלי של סרגוסה": מקור זה מתמקד בהיבט החברתי-ספרותי, ומציג את אבן ג'נאח לא רק כמלומד בודד אלא כצומת מרכזי שסביבו התגבשה אליטה אינטלקטואלית בסרגוסה. המקור דן בקשריו עם משוררים כמו משה אבן אלתקאנה ושלמה אבן גבירול, ומציע כי נכתבו לכבודו שירי הלל,,.

3. הקשר ומורשת: מתרגמים וממשיכי דרך

כדי להבין את תפוצת כתביו, סופקו מקורות על הדמויות שהעבירו את תורתו הלאה:

ערך על משפחת אבן תבון (Jewish Encyclopedia): מתמקד ביהודה בן שאול אבן תבון, "אבי המעתיקים", אשר תרגם את ספרי היסוד של אבן ג'נאח מערבית לעברית ("ספר הרקמה" ו"ספר השורשים") בשנת 1171. הערך מסביר כיצד תרגומים אלו אפשרו את הפצת תורתו מחוץ לספרד.

ערך על רד"ק (Center for Online Judaic Studies): מתאר כיצד רבי דוד קמחי (רד"ק) ביסס את ספרו "מכלול" ו"ספר השורשים" שלו על עבודתם של אבן ג'נאח וחיוג', ובכך הפך את תורתם לנגישה ופופולרית, עד כדי כך שספרי המקור נשכחו מעט.

4. רשומות ביבליוגרפיות ודיגיטליות

מקורות אלו מספקים גישה לטקסטים עצמם או מידע עליהם:

הספרייה הלאומית (NLI): רשומות קטלוגיות המציגות כתבי יד, ספרים וגישה לפריטים סרוקים של חיבורי אבן ג'נאח, כולל מילונים וחיבורי דקדוק,.

ארכיון האינטרנט (Internet Archive): מציג עותק סרוק של "ספר הרקמה" בתרגום אבן תבון (מהדורת פרנקפורט 1856).

ResearchGate ו-AbeBooks: מידע על מהדורות אקדמיות מודרניות, כגון מהדורת נויבאואר ל"ספר השורשים" ומחקרים על "כתאב אל-תסויה".

לסיכום, המקורות שסופקו נעים בין ביוגרפיות כלליות לבין ניתוחים אקדמיים ספציפיים, ומכסים את חייו האישיים, מפעלו המדעי בתחום הלשון והרפואה, הפולמוסים שניהל, והדרך שבה השתמרה והשפיעה תורתו לאורך הדורות.

המקורות שסופקו עוסקים בעיקר בדמותו, פועלו ופסיקתו של הרב שמואל הלוי ואזנר ("בעל שבט הלוי"), וכן בנושאים הלכתיים שבהם עסק. להלן פירוט המקורות לפי סוגים:

ערכים אנציקלופדיים וביוגרפיים:

ויקיפדיה - הרב שמואל הלוי ואזנר: ערך מקיף הסוקר את ביוגרפיה של הרב, רבותיו, פסיקתו (כולל יחסו לטכנולוגיה, צניעות ואינטרנט), עמדותיו הציבוריות, ספריו, משפחתו ותלמידיו.

ויקישיבה - הרב שמואל הלוי וואזנר: ערך מתוך אתר "ישיבה" המתמקד בתולדות חייו, פסקיו הבולטים (כגון חשמל בשבת), צאצאיו ורשימת ספריו.

חב"דפדיה - שמואל הלוי ואזנר: ערך המתמקד בקשריו של הרב ואזנר עם חסידות חב"ד, ובפרט הקשר עם אדמו"ר הריי"צ והרבי מלובביץ', ותמיכתו במבצעי הרבי.

ויקיפדיה - חסידות שבט הלוי: ערך העוסק בקהילה שהקים הרב ואזנר בבני ברק, שהפכה לחצר חסידית, ובהיסטוריה ומנהגי הקהילה.

ויקיפדיה - יוסף בנימין ואזנר: ערך על נכדו וממשיך דרכו של הרב ואזנר, המכהן כגאב"ד זכרון מאיר וראש ישיבת חכמי לובלין.

ויקיפדיה - ישיבת חכמי לובלין: ערך הסוקר את הישיבה המקורית בפולין ואת הקמתה מחדש בבני ברק על ידי הרב ואזנר.

מחקרים ומאמרים הלכתיים:

מחקר על פועלו ומשנתו: טקסט מקיף בשם "הנהגה הלכתית ושימור המסורת בעולם המודרני", המנתח את תחנות חייו (וינה, לובלין, ארץ ישראל), הקמת ישיבת חכמי לובלין, ומשנתו ההלכתית בשאלות מודרניות כגון חשמל, רפואה ופוריות.

מאמר הלכתי בנושא חשמל בשבת: חוברת אקטואליה מישיבת "היכל אליהו", הדנה בשימוש בחשמל בשבת (כגון מונים דיגיטליים) ומביאה בהרחבה את דעת הרב ואזנר ודעות פוסקים אחרים כגון החזון איש והרב שלמה זלמן אוירבך.

מאמר בנושא פוריות (מכון עולמות): סקירה הלכתית נרחבת בנושאי הזרעה מלאכותית, הפרייה חוץ גופית, תרומת ביציות ופונדקאות, המצטטת את פסיקותיו של הרב ואזנר (למשל, התנגדותו העקרונית לתרומת ביצית) לצד פוסקים אחרים.

פניני הלכה - חשמל ומכשיריו: פרק מספרו של הרב אליעזר מלמד העוסק בהלכות חשמל בשבת, ומתייחס לפסיקות שונות כולל אלו של הרב ואזנר (למשל בעניין מעליות שבת).

מאמר חינוכי: קטע קצר העוסק באחריות המלמדים, המזכיר את הרב ואזנר בהקשר של התייחסות למקצוע ההוראה כשליחות קודש.

אתרי מכירת ספרים:

דפי מוצר מאתרים שונים (SeforimDeals, זול ספר, אוצר הספרים) המציעים למכירה את סט השו"ת "שבט הלוי" וספרים נוספים, ומספקים מידע ביבליוגרפי טכני על מהדורות הספרים.

המקורות שסופקו עוסקים באופן נרחב בדמותו, פסיקותיו, הנהגותיו ומורשתו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (1910–1995), ראש ישיבת "קול תורה" ומגדולי הפוסקים במאה ה-20.

להלן סקירה של המקורות השונים לפי נושאים:

1. ביוגרפיה וקווים לדמותו מקורות רבים סוקרים את תולדות חייו, מילדותו בשכונת שערי חסד בירושלים ועד להלווייתו ההמונית:

ערכים ביוגרפיים: המקורות כוללים ערכים אנציקלופדיים (ויקיפדיה בעברית ובאנגלית) המפרטים את ציוני הדרך בחייו, רבותיו (כגון הרב איסר זלמן מלצר), תלמידיו הרבים, ומשפחתו. כמו כן, ישנו מקור המסכם את דמותו כ"פוסק הדור בעידן המודרני" וסוקר את השפעתו ההלכתית והציבורית.

סיפורים אישיים: ישנם מקורות המתמקדים באנקדוטות מחייו הממחישות את ענוותנותו ורגישותו לזולת. למשל, סיפור על כך שבילדותו נלקחו ספרי הקודש מבית הוריו בשל חובות, ודמעות אמו על כך הניעו אותו לשקוד בתורה, או סיפורים על יחסו המכבד לאשתו, לחמותו (עבורה הקליט פרקי תהילים), ועל כך שנשא לוח שנה בכיסו כדי לא להיכשל בתשובה הלכתית פשוטה.

הספדים ומאמרי הערכה: מאמרים מאת דמויות כגון הרב עובדיה יוסף המתאר את גאונותו ומידותיו, והרב אהרן ליכטנשטיין המתאר אותו כ"ענק עדין" (Gentle Giant) ומנתח את גישתו ההלכתית והאישית.

2. פסיקה הלכתית: טכנולוגיה וחשמל חלק ניכר מהמקורות עוסק במומחיותו הייחודית בשילוב הלכה וטכנולוגיה:

חשמל בשבת: מקורות הדנים בדעתו המהפכנית כי אין בהפעלת מעגל חשמלי (ללא חוט להט) איסור דאורייתא של "בונה" או "מכה בפטיש", בניגוד לדעת החזון איש, אם כי למעשה הורה להחמיר.

קול ומכשירים אלקטרוניים: מקור המנתח את פסיקתו לגבי שמיעת מצוות (כגון שופר או מגילה) דרך רמקול, מיקרופון או מכשיר שמיעה. הרב אוירבך קבע כי קול זה הוא "תנודות של ממברנה" ואינו נחשב לקול האדם המקורי, ולכן לא יוצאים בו ידי חובה.

3. פסיקה הלכתית: רפואה והלכה המקורות מפרטים את פסיקותיו החלוציות בתחום האתיקה הרפואית:

תמצית פסיקות: מסמך המרכז את פסיקותיו בנושאי מניעת היריון, טיפולי פוריות (היתר הזרעה מזרע הבעל), הפלות, קביעת רגע המוות (מוות מוחי), והשתלת איברים.

עקרונות מנחים: מקורות המדגישים את בקיאותו בפרטים רפואיים, התייעצותו עם מומחים, וגישתו המשלבת הקפדה הלכתית עם רגישות אנושית, כגון היתר לחלל שבת עבור פג שסיכוייו קלושים כדי לא לזלזל בחיי אדם.

4. פסיקה הלכתית: שמיטה ומצוות התלויות בארץ מספר מקורות עוסקים בגישתו לשנת השמיטה:

היתר מכירה: מקורות המתארים את תמיכתו ב"היתר המכירה" בשעת הדחק ומפני הצורך הציבורי, על אף שבאופן אישי החמיר על עצמו.

הדרכות מעשיות: פירוט הנחיותיו לגבי טיפול בגינות נוי וקניית פירות בשנת השמיטה.

5. חינוך והנהגה ציבורית

גישה חינוכית: מאמר המתאר את גישתו כראש ישיבה, שדגל ב"ימין מקרבת", התנגד לסילוק תלמידים חלשים, והעדיף בהירות ופשטות בלימוד על פני פלפולים מורכבים.

יחס לכלל ישראל: מקורות המתארים את יחסו המעריץ לרב קוק זצ"ל (הצצה לחדרו כדי ללמוד מוסר, השתתפות בשיעוריו), ואת הימנעותו ממחלוקות פוליטיות ומפלגתיות.

6. ספרים ומוצרים

אזכור ספריו המרכזיים: "מאורי אש" (על חשמל), "מעדני ארץ" (על שביעית), שו"ת "מנחת שלמה", "שמירת שבת כהלכתה" (שנכתב על פי פסקיו) ועוד.

עמוד מוצר לספר "אורו של עולם" המלקט עובדות והנהגות מחייו.

לסיכום, המקורות מספקים תמונה מקיפה של דמות תורנית רבת-אנפין: פוסק נועז וחדשני בתחומי המדע והרפואה, ראש ישיבה ומחנך דגול, ואישיות המצטיינת בענווה, אהבת אדם וריחוק ממחלוקת.

להלן רשימת המקורות שסופקו בשאילתה, כולל תיאור תמציתי של תוכנם:

"Better Dead Than Drafted?" מאת נתן סליפקין (בלוג) מאמר דעה המתייחס לטרגדיה של מות הנער יוסף רוזנטל ז"ל. סליפקין מביא ראיון מזעזע עם אביו של הנער, שהצהיר כי לו ניתנה הבחירה, היה מעדיף שבנו ימות בהפגנה מאשר יתגייס לצבא (אפילו לחטיבה חרדית). המאמר מבקר את הרטוריקה הקיצונית ("נמות ולא נתגייס") בחברה החרדית והשלכותיה,,. כמו כן מובאות תגובות גולשים המשוות בין רטוריקה זו לבין תרבויות המקדשות מוות,,.

"פיקוח נפש של הדור: בין 'אשר יורוך' לתהום המציאות" (מאת אברהם גולדשטיין) מאמר מקיף המנתח את המשבר הנוכחי. המאמר מחבר בין הטרגדיה של משפחת רוזנטל, הדיון בתוכנית "הפטריוטים" (הסירוב להכיר במציאות בחטיבות החרדיות), האחריות של המנהיגים לפי ה"אור החיים", והקריאה של הרב לנדו להימנע מהפגנות. המסקנה המרכזית היא ש"בורות הורגת" ושיש לפקוח את העיניים מול "רושם מוטעה",,,,,.

דברי הרב לנדו על הגיוס וסכנת ההפגנות תמלול של שו"ת עם הרב לנדו, ממנהיגי הציבור הליטאי. הרב מורה באופן חד-משמעי לבחורי ישיבות לא להשתתף בהפגנות נגד הגיוס, מכנה אותן "שטויות", "מקלקלים" ו"מזיקים גדולים", ומדגיש כי הטיפול בנושא מסור בידי "זקני הדור" ולא בידי המפגינים ברחוב,.

פירוש "אור החיים" הקדוש (ויקרא, פרשת בהר) קטע מתוך פירוש האור החיים המדבר על הגאולה. הוא מסביר כי בעוד שההתעוררות תלויה ב"תחתונים" (בעם), האחריות להדרכה ולמצב הרוחני מוטלת על המנהיגים ("אדוני הארץ גדולי ישראל"), והם "עתידין ליתן את הדין" על כך.

תמלול תוכנית "הפטריוטים" (ערוץ 14, בהנחיית ינון מגל) תמלול ארוך ומלא של התוכנית. לצד נושאים אקטואליים כמו איראן, חקירות בלשכת רה"מ והפגנות השמאל, החלק הרלוונטי לדיון הוא הוויכוח הנוקב בין ינון מגל לידידיה מאיר בנושא גיוס חרדים.

ינון מגל טוען כי המציאות השתנתה, חטיבת "חשמונאים" היא חרדית לחלוטין ("הפרוגרס לא נכנס"), ומפציר במאיר ללכת לראות בעיניו,,.

ידידיה מאיר מצהיר כי הוא "מבטל את דעתו לחלוטין" בפני גדולי הדור, מסרב לבקר בחטיבה כי הוא רואה בזה סיכון לדורות, וטוען שגדולי הדור לא תומכים בזה "בכובד ראש",,.

המקורות שסופקו בקובץ עוסקים בדמותו, חייו, ופועלו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (הידוע בכינויו "החפץ חיים"), וכן בחיבוריו התורניים הרבים. המקורות מגוונים וכוללים ביוגרפיות, מאמרי ניתוח, ערכי אנציקלופדיה, טקסטים מקוריים מתוך ספריו ופריטי מכירות פומביות היסטוריים.

להלן סקירה מפורטת של סוגי המקורות שסופקו:

1. טקסט מלא של הספר "שמירת הלשון" חלק ניכר מהמקורות (מקורות–) מכיל את הטקסט המלא (או חלקים נרחבים מאוד ממנו) של הספר "שמירת הלשון". הטקסט כולל את ההקדמות, השערים השונים (שער הזכירה, שער התבונה, שער התורה) ודיונים מפורטים במוסר, הלכה ואגדה הקשורים לאיסור לשון הרע ולחשיבות הדיבור הנקי.

2. מאמרים ביוגרפיים וסקירות היסטוריות מספר רב של מקורות מספקים סקירה על חייו של החפץ חיים:

ערכי ויקיפדיה: סופקו ערכים מלאים על "ישראל מאיר הכהן", על ארגון "ועד הישיבות" שהקים, ועל ספרו "שמירת הלשון".

מאמרי תוכן מאתרי יהדות: מקורות מאתרים כמו "הידברות", "מוקד תהילים ארצי", "ברסלב סיטי" ו"אמס" מציגים רשימות של "עובדות על החפץ חיים", סיפורים על הנהגותיו האישיות (כגון יושר במסחר, הקפדה על כבוד הזולת), וציוני דרך בחייו (נישואיו, ייסוד ישיבת ראדין, פעילותו הציבורית),,,,,,.

ניתוח היסטורי ותורני: מאמר מקיף המנתח את המנהיגות והמשנה ההלכתית של החפץ חיים, כולל השפעתו על עולם הישיבות, יחסו לציונות, ומהפכת שמירת הלשון.

3. ניתוח משנתו ההלכתית והמוסרית המקורות כוללים מאמרי עומק הדנים בחידושים ובהשקפת העולם של החפץ חיים:

הלכה ומוסר: מאמר מכתב העת "צריך עיון" הדן במהפכה שחולל החפץ חיים בכך שהפך את המוסר (ובפרט את ענייני שמירת הלשון) למערכת הלכתית מחייבת ("קנוניזציה" של המוסר).

סתירות במשנה ברורה: מאמר מ"פורטל הדף היומי" הדן בסתירות פנימיות בפסקי המשנה ברורה ומסביר אותן על רקע אופן כתיבת הספר יחד עם בנו וחתנו.

לימוד סדר קדשים: מקורות העוסקים בציפייתו לגאולה ובעידודו ללמוד את הלכות המקדש והקרבנות (סדר קדשים),.

4. סקירות על ספרים ספציפיים מעבר לביוגרפיה הכללית, ישנם מקורות המתמקדים בספרים ספציפיים שחיבר:

"חפץ חיים" ו"שמירת הלשון": הסברים על המניעים לכתיבתם ועל מבנה הספרים.

"משנה ברורה": תיאור הספר כקודקס ההלכתי המרכזי לאשכנזים,.

"אהבת חסד": מאמרים המפרטים את תוכנו של הספר העוסק במצוות שבין אדם לחברו, הלוואות וגמילות חסדים.

"נדחי ישראל": הערך בויקיטקסט המתאר את הספר שנכתב עבור מהגרים וחיילים יהודים כדי לשמור על יהדותם בניכר.

5. מסמכים היסטוריים ופריטי מכירות פומביות מספר מקורות הם תיאורים של פריטים היסטוריים שהוצעו למכירה פומבית:

"ליקוטי הלכות" עם חתימת ידו: תיאור עותקים של הספר עם הכיתוב "מוגה" (נבדק) בכתב ידו של החפץ חיים, המעיד על הקפדתו שלא למכור ספרים פגומים מחשש גזל,.

מכתב מחתנו: מכתב מאת רבי אהרן הכהן העוסק בניסיונות העלייה לארץ ישראל של המשפחה ושל החפץ חיים עצמו.

6. הקשרים ציבוריים נוספים

שרה שנירר ובית יעקב: מקור העוסק בשרה שנירר ומזכיר את תמיכתו הקריטית של החפץ חיים בהקמת בתי ספר לבנות, צעד שהיה חדשני לזמנו.

איגוד יוצאי וילנה: מידע על החפץ חיים מתוך אתר המורשת של יהדות וילנה והסביבה.