המקורות שסופקו כעת הם קטעים נרחבים מתוך הספר "ישראל והאדם" (אשר מוכר גם כחלק מהיצירה "ישראל והאנושות") מאת הרב אליהו בן אמוזג.

הטקסט העשיר שסופק מחולק לשלוש חטיבות עיקריות, המרכיבות יחד משנה פילוסופית ותיאולוגית סדורה:

מבוא: בחלק זה המחבר סוקר את המשבר הדתי המשולש של העידן המודרני (בין דת למדע, בין הדתות לבין עצמן, ובתוך הדתות פנימה). הוא טוען כי הנצרות והאסלאם כשלו ביצירת אחדות דתית, וכי הפתרון טמון בחזרה למקור – ליהדות. המבוא מדגיש שהיהדות אינה דת לאומית סגורה, אלא היא מחזיקה ב"דת אוניברסלית" (תורת בני נח) המיועדת לאנושות כולה, בעוד שעם ישראל נבחר למלא תפקיד של "ממלכת כהנים" עבור משפחת העמים,,.

חלק ראשון: אלוהים: חלק זה צולל לעומק התיאולוגיה היהודית ומגן על קדמותו של המונותאיזם העברי. הוא כולל:

דיון מקיף על השמות האלוהיים (כמו "אלוהים", "הוויה", "אל עליון") והסבר כיצד שימוש בלשון רבים (אלוהים) אינו עדות לפוליתאיזם, אלא ביטוי לאחדות הכוללת בתוכה את כל הכוחות כולם-.

תורת ה"שרים" (המלאכים השומרים): הסבר על כך שלכל אומה יש שר ממונה, בעוד שישראל נמצא תחת הנהגתו הישירה של האל האחד-.

יחסה של היהדות לפגאניות (עבודת אלילים), שמוצגת לא כשקר מוחלט אלא כ"אמת שבורה" או כהאנשה מוטעית של תכונות אלוהיות בודדות-.

חלק שני: האדם: חלק זה מציג את תפיסת האדם (האנתרופולוגיה) המהפכנית של היהדות. הוא כולל:

אחדות המוצא האנושי: ההכרזה שכל בני האדם נוצרו מאדם ראשון אחד, דבר המהווה בסיס לשוויון ולאחווה אנושית, בניגוד לתפיסות הפגאניות המפצלות-.

כבוד האדם וחירותו: האדם כצלם אלוהים, "מיקרוקוסמוס" המסכם את הבריאה כולה, וכמקדש שבו שורה הרוח-.

תורת הקידמה (פרוגרס): בניגוד לעמים העתיקים שראו את "תור הזהב" בעבר, היהדות מציבה את השלמות בעתיד, כיעד משיחי של השתלמות מוסרית שעל האדם להשיג-.

האדם כשותף לאל: ייעודו של האדם אינו רק להיכנע לטבע, אלא לשלוט בו, לעבד אותו ולהשלים את מעשה הבריאה יחד עם בוראו-.

הטקסט כולל גם התייחסויות רבות לקבלה, למדרשי חז"ל, ולפילוסופיה כללית מודרנית (כמו דרווין, לייבניץ, הרטמן ואחרים), תוך הצגת היהדות כסינתזה המושלמת בין שכל לאמונה, ובין לאומיות לאוניברסליות.