מי שולט שם? מי נלחם במי? איך טורקיה הפכה לשחקן כל כך משמעותי? ומה בכלל נשאר מההשפעה של איראן וחיזבאללה?

אז היום ננסה לעשות סדר ולהבין איך נראה המזרח התיכון החדש שנבנה ממש מעבר לגבול שלנו.

הרפואה נמצאת היום באחת מנקודות המפנה המשמעותיות ביותר בתולדותיה.

לא בגלל תרופה חדשה, ולא בגלל טכנולוגיה אחת, אלא בגלל שינוי עמוק בדרך שבה מתקבלות החלטות.

בינה מלאכותית כבר לא נמצאת רק במעבדות או במחקרים, היא נכנסת אל תוך חדרי הטיפול, אל תוך רגעים של חוסר ודאות, ולעיתים גם אל תוך ההחלטות הכי קריטיות שיש.

האם זה הופך את הרפואה למדויקת יותר, או דווקא משנה את האופן שבו רופאים חושבים, שוקלים ומחליטים?

כדי להבין איך השינוי הזה נראה מבפנים, דווקא באחד התחומים הכי רגישים ומורכבים ברפואה, עולם הלידות, נמצאת איתנו היום פרופ’ אסנת ולפיש, מנהלת בית החולים לנשים בבילינסון ומשנה לדיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן,

שנמצאת בחזית של שילוב טכנולוגיות מתקדמות ברפואה לצד עבודה קלינית יומיומית בקבלת החלטות בזמן אמת.

בשנים האחרונות, הרשתות החברתיות הפכו מפלטפורמה שמקשרת בין אנשים בעיקר לדבר מרכזי בחיי רוב האנשים, קשה לדמיין יום אחד בלעדיהן. יש המון דברים חיוביים בשימוש ברשתות, למידה של דברים חדשים,

שמירה על קשר עם חברים, מציאת עבודה, אבל גם המון דברים שליליים, אנחנו נחשפים לדברים שעושים לנו רע, מתגברים יכולים לפתח הפרעות אכילה או דיכאון ועל אף שרובנו מבינים את הנזקים הפוטנציאלים קשה לנו להתנתק או אפילו להמעיט

אז מה אפשר לעשות?

כדי לענות על השאלה הזו הצטרף אליי היום פרופ׳ צחי חייט, ראש ההתמחות השיווקית בביה"ס סמי עופר לתקשורת.

לפני כמה שנים, רוב האנשים עוד הצליחו להבין פחות או יותר מי נגד מי במזרח התיכון.

היום? נדמה שהכול כבר התבלגן.

איראן, חיזבאללה, חמאס, סוריה, טורקיה, ארצות הברית, החות’ים, רוסיה, הסכמים, איומים, מלחמה רב־זירתית… ובין כל הכותרות, הרבה אנשים פשוט איבדו את התמונה הגדולה.

אז בפרק הזה רצינו לעצור רגע ולעשות סדר.

להבין מה באמת קורה באזור שלנו, מה השתנה מאז השבעה באוקטובר, ואיך נראית היום המפה האסטרטגית של המזרח התיכון.

איתנו היום ד”ר שי הר-צבי, מרצה וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה ב־אוניברסיטת רייכמן, ולשעבר מנכ”ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים וראש זירה בחטיבת המחקר באמ”ן.

וביחד ננסה להבין: האם איראן באמת מתקרבת לנשק גרעיני, מה מצבו האמיתי של חיזבאללה, האם חמאס עדיין שולט בעזה, ואיך ישראל נראית בתוך כל המציאות המשתנה הזאת.

 

בשנים האחרונות קורה משהו מעניין ואולי אפילו היסטורי בקמפוסים ברחבי העולם.

לא רק בארצות הברית, אלא גם באירופה, קנדה, דרום אפריקה ומעבר, יותר ויותר סטודנטים יהודים מתחילים לשאול שאלות על זהות, על שייכות, ועל ביטחון.

מקומות שאמורים להיות מרחבים של פתיחות, דיון וחופש מחשבה, מרגישים עבור חלקם פחות ופחות כאלה.

ובמקביל, קורה תהליך הפוך:

ישראל, שלרבים הייתה פעם אופציה רחוקה, מורכבת, לפעמים אפילו לא על הרדאר האקדמי, הופכת ליעד אמיתי.

לא רק מסיבות אידיאולוגיות, אלא גם כהחלטה פרקטית: איפה ללמוד, איפה לחיות, ואיפה להרגיש בבית.

אז האם אנחנו רואים כאן תגובה רגעית למציאות מתוחה או שינוי עמוק בזהות של דור שלם?

היום נדבר עם יונתן דייויס, סגן נשיא לקשרי חוץ וראש בית הספר הבינלאומי ע״ש רפאל רקנאטי באוניברסיטת רייכמן, שנמצא כבר שנים בדיוק בנקודת המפגש בין ישראל ליהדות התפוצות.

מהשירות כחייל בודד בצנחנים, דרך שליחויות ברחבי העולם, בברית המועצות לשעבר, בקייפטאון, בוסטון ורומא ועד לעבודה יומיומית עם אלפי סטודנטים בינלאומיים, הוא רואה מקרוב איך העולם משתנה, ואיך צעירים יהודים מקבלים החלטות שמעצבות את העתיד שלהם.

אז מה באמת קורה היום בקמפוסים?

ולמה יותר ויותר סטודנטים בוחרים דווקא להגיע לכאן?

בשבועות האחרונים אנחנו שומעים אמירות דרמטיות סביב מצרי הורמוז, דיבורים על מצור, איומים מצד איראן, ואפילו רמיזות לכך שייתכן ויש מוקשים במים.

אבל מה שמעניין הוא שלא צריך מלחמה בפועל כדי להזיז את העולם, מספיק חשש.

איך מעבר ימי יחסית קטן מצליח להשפיע על מחירי האנרגיה, על שרשראות אספקה, ובסוף גם על יוקר המחיה של כולנו?

ולמה גם מדינות שלא תלויות בו ישירות, עדיין מושפעות מכל מה שקורה שם?

כדי להבין את כל זאת ועוד, נמצא איתנו היום אברי שכטר, מנהל מכון ינאי לביטחון אנרגטי באוניברסיטת רייכמן

הקלטה מתוך השטח, מהכנס השמיני בנושא הים התיכון: “כלכלה כחולה פורצת גבולות”, שהתקיים באוניברסיטת רייכמן .

יום שלם שבו מדענים, יזמים, קובעי מדיניות ואנשי שטח נפגשו לדבר על הים, לא רק כמשאב טבע, אלא כזירת חדשנות, כלכלה, ביטחון ושיתופי פעולה אזוריים.

בין מושבים על אנרגיה מתחדשת בים, חקלאות ימית, אצות כמשאב כלכלי, בינה מלאכותית לניטור מגוון ביולוגי ושיתופי פעולה גם כשאין שלום, יצאנו לראיין את האנשים שמעצבים את העתיד הכחול של האזור .

בפרק הזה תשמעו קולות מהכנס, רעיונות גדולים, דילמות אמיתיות, והרבה מאוד תשוקה לחבר בין מדע, קיימות וכלכלה.

 

היום אנחנו נוגעים באחת השאלות הכי בוערות בדמוקרטיה, מה זה בעצם אמון ציבורי, למה הוא כל כך חיוני לתפקוד של מדינה, ומה קורה כשהוא נשחק, לפי דו״ח האמון מדצמבר 2025 התמונה מטרידה, רק 22% מביעים אמון בממשלה ורק 15% בכנסת, ובמקביל רואים פערים גדולים בין מוסדות, למשל 39% בבית המשפט העליון, אז מה אפשר ללמוד מהמספרים, האם זה משבר רגעי או מגמה ארוכה, למה אמון נהיה תלוי מחנה פוליטי, ומה המשמעות של זה לתחושת הייצוג, לציות לחוק, ולחוסן החברתי, כדי לעשות סדר הזמנו את פרופ׳ אמנון כוורי, פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל ודיפלומטיה באוניברסיטת רייכמן, וביחד ננסה להבין מה עומד מאחורי הנתונים, מה המדינה והחברה יכולות לעשות כדי לשקם את האמון שלנו?

 

בעולם הניהול והחיים האישיים מדברים הרבה על תקשורת טובה, אבל הרבה פחות על הקשבה אמיתית, כזו שמשנה דינמיקות, מערכות יחסים ותחושת ערך. הקשבה נתפסת לעיתים כמיומנות רכה, אבל מחקר שנדבר עליו היום מראה שהיא למעשה מנגנון עמוק שמכתיב אם צוותים ידברו וישתפו ידע, ואם משפחות ירגישו מובנות או מתוסכלות. בפרק הזה אנחנו מדברים על האופן שבו סגנון ההקשבה של מנהל, הורה או בן משפחה מעצב את איכות הדיאלוג סביבו.

יחד עם ד״ר אסנת בוסקילה־ים, יועצת ארגונית ומרצה באוניברסיטת רייכמן, נבחן למה הקשבה כל כך מאתגרת, למה נאומים הם האויב שלה, ומה ההבדל בין הקשבה אישית, הקשבה בצוות והקשבה במשפחה, ואיך שינוי קטן באופן ההקשבה יכול לייצר שינוי גדול ביחסים?

 

מאז הפעם האחרונה שדיברנו עם ד׳׳ר מאיר ג׳בדנפר, איראן חווה טלטלה עמוקה, מחאה מתמשכת, דיכוי אלים שבו נהרגו עשרות אלפי אזרחים ברחובות, משברי מים וחשמל שפוגעים בחיי היומיום, ותחושת קריסה של החוזה בין המשטר לציבור.

בפרק הזה ננסה להבין מה באמת קורה בתוך איראן היום, איך נראית המחאה מבפנים, עד כמה המשטר מרגיש מאוים, ואיך כל זה מתחבר גם לאזור, לישראל, ולמה שאנחנו רואים בכותרות.

אז כדי לדבר על כל זה, שב אלינו ד׳׳ר מאיר ג׳בדנפר, מומחה לפוליטיקה עכשווית של איראן בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן