דעות מתנהגות הרבה פעמים כמו מטוטלת - הן מגיעות לקיצוניות מסוימת, משם, כהתנגדות, עוברות לקיצוניות השניה, ורק אח”כ מתכנסות לאיזה איזון ואמצע.

פעם היה אמון מוחלט בתרופות כפתרון לכל בעיה. משם החלה התנגדות עצומה אליהן והתמקדות רק במחירן, ועכשיו הגיע הזמן להיות רציונליים.

מורה למדיטציה שאלה בקבוצת פייסבוק: מה עדיף, לתרגל מדיטציה או להשתמש בכדורים?

שאלה מטעה, מעכבת, מסוכנת, ולא רלוונטית כמעט לאף אחד.

עדיף להסתדר בלי תרופות, אם אפשר. לתרופות תמיד יש מחיר. אמירה נכונה – אך מיותרת כיום. מי שיכול להסתדר ללא תרופות – עושה זאת. כולנו כבר יודעים על מדיטציה (אני בעד), פוקוסינג (עוד יותר), על ספורט ככלי אדיר לשינוי רגשי, מחשבתי ופרקטי בחיים, על שינוי תזונתי שיכול לתת בוסט עצום, על טיפול וקואצ’ינג.

קרובת משפחה הגיעה לגיל 50 והכולסטרול שלה החל לעלות. הרופא הציע שימוש בתרופה. אני הצעתי לה לקחת 3 חודשים כנסיון. להעלות מינון של ספורט, ירקות ופירות, להוסיף אגוזי מלך (מורידים כולסטרול קצת), לצמצם ג’אנק וממתיקים מלאכותיים – ונראה מה קורה. זה עבד! פנטסטי. אז הנה אפשר היה להמנע מתרופות, ואנחנו כבר 20 שנה אחרי הסיפור הזה – הכולסטרול שלה נמוך.

אותו דבר עם תרופות פסיכיאטריות. ריצה 3 פעמים בשבוע מוכחת מחקרית כנוגדת דכאון קליני עד לרמה של דכאון בינוני. פעילות ספורטיבית אינטנסיבית גם עוזרת להקטין חומרה של הפרעת קשב. למדיטציה יש השפעות חיוביות מוכחות כמעט על כל נושא. אם אפשר. אם מצליחים להשתמש בפתרונות האלה. לשנות את אורח חיים ולהתמיד בשינוי.

3 בעיות עם התנגדות גורפת לתרופות

היא לא מציעה שום פתרון אמיתי

מוסיפה אשמה ומקלקלת עוד יותר את החיים למי שלא מצליח להסתדר בלעדיהן

מונעת טיפול מאנשים שתרופות יכולים לשנות את חייהם לטובה בדרמטיות

בואו  נעבור אחת-אחת.

1. לא מציעה פתרון אמיתי

בעולם האינדיוידואליזם והקואצ’ינג התרגלנו לחשוב, ואנחנו רוצים להאמין – שהכל תלוי רק באדם עצמו.

קח את עצמך בידיים, Just do it, snap out of it. אלו אמירות שמבטאות את האמונה שאתה יכול הכל, פשוט תעשה את זה. לא נכון. יש גנטיקה, יש ביולוגיה, יש הסטוריה, יש פסיכולוגיה שלא מושפעת (מספיק או בכלל) משיחות.

לקבוצה לא-מבוטלת של אנשים זה לא עובד. אם אתם בקבוצה הזו אתם אולי לא יכולים להתרכז או להפסיק להתפרץ לדברי אחרים (הפרעת קשב), לא מצליחים לשמוח משום דבר (דכאון) או להפסיק לפחד מתסריטים לא ריאליים (חרדה). ולהגיד לכם “פשוט לעשות את זה” לא מהווה פתרון אמיתי.

2. מוסיפה אשמה

אלאן דה-בוטון מדבר על זה שבעבר עניים היו נקראים unfortunate – חסרי מזל, כלומר אלו שאלת השפע פורטונה לא ברכה אותם. היום הם נקראים לוזרים.

אם הכל תלוי בנו, וכולם מסבירים לנו בלהט למה אנחנו צריכים לרוץ/למדוט נגד דכאון, או להתאמץ יותר כדי להתגבר על הפרעת קשב – ואנחנו לא מצליחים – אנחנו מרגישים עוד יותר רע כי הינו אמורים להצליח.

אומרים לכם שאתם בוחרים בפתרון קל. אל תתנו לאף אחד שלא נמצא במצב שלכם לשפוט מה קל ומה קשה עבורכם. ואם מישהו הצליח לחלץ את עצמו מזה ללא שימוש בכימיה – יפה, אבל זה לא מעיד עליכם.

3. מונעת שינוי בחיים

אני מכירה כל כך הרבה אנשים שהחיים שלהם מתחלקים ללפני ואחרי שהם החלו את הטיפול התרופתי שלהם. לפעמים לקח זמן למצוא ולהתאים אותו, אבל כשזה נכון – דברים קורים. סטודנטים יכולים ללמוד ולהצליח, עצמאים יכולים להתקדם ולהרוויח, שכירים יכולים להחזיק עבודה ולפרוח בה, אנשים יכולים להכנס לזוגיות ולשגשג בה.

ההתנגדות הגורפת לתרופות סביבם היא זו שעצרה אותם, לפעמים במשך שנים רבות, מלקבל טיפול ושינוי בחיים. היא עצרה אותם אפילו מלהבין שזה מה שהם צריכים.

מה עושים?

בודקים עם עצמכם. מה כבר ניסיתם עד היום? ואם מאחוריכם כבר שנים של שיחות ונסיונות בכוונים שונים – הגיע הזמן להתייעץ עם פסיכיאטר. אפשר לעשות קוא’צינג או טיפול – במקביל.

נ.ב. מיתוס הרווחים הכספיים

אנשים מתנגדים לתרופות ומציעים תוספי תזונה במקומן.

נכון, לא הוכח שהתוספים עובדים, אבל זה רק כי אלו חברות קטנות ומסכנות, שאין להן כסף למחקר, לעומת חברות התרופות שמגלגלות מיליארדים.

לא נכון. החברות הגדולות שמוכרות תוספי תזונה מגלגלות מילארדים בדיוק כמו חברות התרופות, ולעיתים אלו אותן חברות. הן משקיעות הון במחקר, ואם הן לא מצליחות להוכיח שמשהו יעיל, אז, אההם… לפחות בינתיים הוא לא יעיל. עוד על זה בספר הקריא והמעולה “מדע רע”, שמפריך בצורה יסודית ומעניינת הרבה מיתוסים סביב בריאות.