היום המצאנו סיפור לדניאלה החמודה שאוהבת להקשיב לסיפורים שלנו, דניאלה ביקשה סיפור על אלזה שהולכת לקטוף פרחים ופוגשת את טינקרבל 🧚

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

בממלכה הקסומה של ארנדל, המלכה אלזה, נסיכת הקרח, זכתה להערצה על כוחותיה ועל ליבה הטוב. ביום קיץ בהיר אחד, אלזה החליטה לקחת הפסקה מתפקידי המלוכה כדי לחקור את היער השופע שמעבר לטירתה. אחותה אנה סיפרה לה על החמניות המוזהבות הנדירות שצמחו בעומק היער, ואלזה חשבה שהם יכינו מתנה יפה ליום ההולדת הקרוב של אנה.

כשאלזה שוטטה ביער, אור השמש רקד בין העלים, ושמלתה הכחולה-קרח נצצה באור. ציפורים צייצו, סנאים רצו, ופרחים התנודדו בעדינות ברוח. אבל כשאלזה כרעה כדי לבחון מקבץ של חינניות, אור זעיר וזוהר חלף על פניה.

"שים לב לאן אתה צועד!" נזף קול גבוה ומצלצל.

אלזה הרימה את מבטה מבוהלת. לפניה ריחפה טינקרבל, הפיה עם כנפיים נוצצות ושמלה ירוקה אזמרגד. ידיה היו על ירכיה, ופניה הקטנטנות היו מכווצות בחוסר הסכמה.

"מי אתה?" שאלה אלזה, כוחות הקרח שלה מוכנים באופן אינסטינקטיבי למקרה של סכנה.

"אני טינקרבל! וכמעט ריסקת את גינת הפרחים שלי!"

אלזה השפילה מבט וראתה את כתם הפריחה העדין מתחת לרגליה. "אוי לא! אני כל כך מצטער! לא התכוונתי - בבקשה סלח לי." היא פסעה לאחור בזהירות, כוחות הקרח שלה התפוגגו כשהבינה שהפיה הקטנטנה לא התכוונה להזיק.

הבעתה של טינקרבל התרככה. "ובכן, מכיוון שאתה מצטער... אני מניח שאוכל לסלוח לך. אבל מה אתה עושה כל כך עמוק ביער?"

אלזה הסבירה את מסע החיפוש שלה למצוא את החמניות המוזהבות עבור אנה. עיניה של טינקרבל אורו. "החמניות המוזהבות? אלה מאוד מיוחדים. הם גדלים רק היכן שהיער הכי שמח והכי בריא. אם אתה רוצה למצוא אותם, תצטרך לגלות חסד עם היער."

אלזה הטתה את ראשה, מסוקרנת. "טוב לב ליער? למה אתה מתכוון?"

"היער חי," הסבירה טינקרבל. "זה מרגיש הכל - גם טוב וגם רע. אם אכפת לך ממנו, הוא יבטח בך ויחלוק את אוצרותיו. קדימה, אני אראה לך איך!"

בהינף כנפיים, טינקרבל זינקה קדימה, ואלזה הלכה בעקבותיה, שכמייתה הכחולה-קרח משתרכת מאחוריה. עד מהרה הם הגיעו לנחל מבעבע. משפחה קטנה של ברווזים נאבקה לשחות כי עלים וזרדים חסמו את הנחל.

אלזה כרעה ברך. "אני יכולה לתקן את זה," היא אמרה. בהינף עדין של ידה, היא השתמשה בכוחות הקרח שלה כדי ליצור מטאטא קסום של כפור, וסחפה את הפסולת הצידה. המים שוב זרמו בחופשיות, והברווזים נקשו בשמחה תוך כדי חתירה.

"לא נורא," אמרה טינקרבל בהנהון ראש.

לאחר מכן, הם הגיעו לקרחת יער שבה האדמה הייתה זרועה ענפים שבורים ושאריות זרוקים שהשאירו מטיילים רשלניים. אלזה קימטה את מצחה. "זה לא בסדר," היא מלמלה. באמצעות כוחותיה, היא יצרה רוח רכה וקפואה שאספה בעדינות את המלטה לערימה מסודרת. לאחר מכן היא המסה את הכפור, והפכה אותו למים כדי להזין את האדמה.

כשהעזו הלאה, אלזה תיקנה קן של ציפור שנפלה, הניחה זחל נודד בחזרה על העלה, ואפילו השתמשה בקסם הקרח שלה כדי ליצור מזרקה מנצנצת עבור החיות הצמאות.

"אתה טבעי!" אמרה טינקרבל, ידיה הקטנטנות מחאו כפיים. "עכשיו היער מרגיש את החסד שלך. אני חושב שאתה מוכן למצוא את החמניות המוזהבות."

טינקרבל הובילה את אלזה אל קרחת יער נסתרת. במרכז, שטוף אור שמש זהוב, ניצב מקבץ של חמניות זוהרות, עלי הכותרת שלהן נוצצו כמו מאובקים בקסם.

"הם יפים," לחשה אלזה, ונשימתה נעתקת.

"הם הדרך של היער להגיד תודה", אמרה טינקרבל. "חסד תמיד חוזר אליך, נסיכת הקרח."

אלזה כרעה ברך ונגעה בעדינות באחד הפרחים. זה הרגיש חם, כמו חיבוק. היא קטפה פריחה בודדת, הקפידה להשאיר את השאר כדי להאיר את היער.

כשאלזה עמדה, היא פנתה להודות לטינקרבל, אבל הפיה כבר עפה משם, האור שלה נמוג לתוך העצים. "להתראות, טינקרבל!" אלזה התקשרה.

הסיפור קוצר כי יצא ארוך לכאן (: