הסיפור שלנו היום הומצא במיוחד לילד חמוד בשם אוריה שביקש סיפור על צבי הנינג'ה ועל שרדר שבא להפריע 😝
תהנו!!
תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:
https://www.instagram.com/kaden_and_tommy
לערוץ יוטיוב שלנו:
https://youtube.com/@kaden_tommy
לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:
https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy
הסיפור כפי שיצא מהבוט:
יום אחד, עמוק מתחת לרחובות ניו יורק, בתוך הביוב הגדול שבו גרו צבי הנינג'ה, נשמעו קולות צחוק וקריאות התרגשות.
לאונרדו, דונאטלו, רפאל ומיכלאנג’לו בדיוק סיימו אימון קשה במיוחד עם מאסטר ספלינטר, והחליטו שהגיע הזמן להפסקה מהקרבות ומהנינג’ה.
"מספיק עם קפיצות, חרבות וספינים," אמר מיכלאנג’לו, מתנשף. "אני מציע משחק רגוע. אולי משהו עם קלפים, או פיצה."
רפאל גלגל עיניים. "משחק רגוע? אתה מתכוון לישון באמצע, נכון?"
דונאטלו חייך. "לא, לא. תראו מה הבאתי!" הוא הוציא קופסה צבעונית גדולה מהמדף. על המכסה היה כתוב: 'מבוך הפיצות'.
"משחק לוח חדש שפיתחתי בעצמי!" הכריז בגאווה. "צריך לאסוף מרכיבים של פיצה בתוך מבוך מלא הפתעות. מי שמרכיב ראשון את הפיצה המושלמת - מנצח!"
"אני בפנים!" קרא מיכלאנג’לו. "אבל רק אם יש תוספת אנשובי. ופלפל חריף. וגבינה כפולה."
"ובלי רמאויות הפעם," הזהיר רפאל. "בפעם שעברה הצלחת איכשהו להכניס פיצה אמיתית לתוך המשחק."
הם התיישבו על הרצפה במעגל, הניחו את הלוח, הדליקו מנורה קטנה, והתחילו לשחק.
המבוך היה מלא מלכודות – מלכודות גבינה דביקה, גושי בצק מסתובבים, וקלפי הפתעה עם ציורים מצחיקים.
"אני מקבל קלף הפתעה!" אמר מיכלאנג’לו, והקריא בקול: "אופס! נפלת לתוך רוטב עגבניות. תפסיד תור אחד!"
"נו באמת!" הוא צחק, "לפחות אני טעים!"
כולם צחקו, והמשחק נמשך בשמחה.
אבל לפתע, נשמע קול חזק מהמנהרה החיצונית.
בום! קלאנג! בום!
"מה זה היה?" שאל דונאטלו.
"בטח עוד עכבר ענק," אמר מיכלאנג’לו, "או אולי פיצה מתפוצצת!"
רפאל שלף את הסאי שלו, מוכן לקרב. "לא, זה נשמע כמו… שריון מתכתי."
ופתאום, הדלת נפתחה בקול חריקה, ומתוכה נכנס מישהו מוכר, לבוש בשריון כסוף ומאיים.
"צבי נינג’ה!!!" הוא שאג בקול עמוק. "התאמנתי כל היום למצוא אתכם לקרב, ואתם… משחקים?"
"אה… כן," ענה לאונרדו בזהירות. "זה ערב משחקים. כולם מוזמנים – אפילו אתה."
שרדר עצר, מופתע. "אני? משחק? עם אויביי?"
"כן!" אמר מיכלאנג’לו, "זה מלמד סבלנות, שיתוף פעולה, וחשיבה יצירתית. זה כיף!"
שרדר הביט בהם בחוסר אמון. "אני לא מבזבז את זמני על משחקים. אני לוחם!"
"אז תחשוב על זה כקרב אסטרטגי," אמר דונאטלו. "רק בלי נשק, ועם הרבה גבינה."
שרדר הרים גבה. "חושבים שאתם יכולים לנצח אותי גם בלוח?"
"אם תנצח," אמר לאונרדו, "נעזור לך לשפר את הרובוטים שלך. ואם תפסיד – תצטרף אלינו לארוחת פיצה."
"פיצה?" שאל שרדר בבוז.
"כן," אמר מיכלאנג’לו. "האוכל של המנצחים האמיתיים."
שרדר שתק לרגע, ואז אמר: "עסקה."
הם חילקו קלפים. שרדר בחר דמות בצורת רובוט אפור בשם “מכסח הגבינה”.
"זה מתאים לי," הוא אמר.
כשהמשחק התחיל, שרדר שיחק כמו בקרב אמיתי – צעק פקודות, קפץ על תורות, וניסה להזיז שתי דמויות בבת אחת.
"אי אפשר ככה!" קרא רפאל. "אתה לא יכול לרמות!"
"אני לא מרמה," השיב שרדר בגאווה, "אני פשוט משתמש בטקטיקה מתקדמת."
דונאטלו נאנח. "טקטיקה או לא, זה הורס את המשחק."
מיכלאנג’לו ניסה לגשר. "תראה, שרדר, המשחק הזה לא על לנצח. הוא על לשחק ביחד."
"שטויות!" אמר שרדר, "אין דבר כזה לנצח ביחד!"
אבל אז קרה משהו קטן. שרדר פתח קלף שבו כתוב:
"תעזור לשחקן שלידך כדי שתוכלו לפתוח יחד את שער הפיצה הסודית."
הוא נאנח, הביט סביב, ולבסוף אמר: "בסדר… מי צריך עזרה?"
דונאטלו הרים את ידו. "אני תקוע במלכודת בצק."
שרדר הזיז את הדמות שלו והציל אותו מהמלכודת.
הסיפור יצא ארוך ולכן קוצר.
