אם כבר מדברים

לחלום מותר, אבל כדאי לזכור שגם לשני יש פנטזיה פרועה, ובמציאות כולנו צריכים לחיות.

על מחוגה מעזה לאשקלון משנת 1996, ועל זאטוטים בקיבוץ בדרום ב-2008, כל הדרך לטבח אוקטובר 2023, והאיש הוא אותו האיש.

על רישיון לאקדח ועל ויתור מוחלט עליו, על מפגעים וקורבנות, אזרחים חמושים ושאר צרות.

גם זה יקרה, כשמדינת ישראל תהיה נורמלית: מדינת כל תושביה, במהרה בימינו.

על התנגשות לילית ועל מסרגה ארוכה, על מה שהעם רוצה ועל מי קובע

בחיינו ובמותנו, של מי אנחנו, בעצם? למי מותר לעשות בנו שימוש?

מהי הסברה? האם יש לה סיכוי? מדוע אנחנו מתעקשים לדבוק בה? הרהורים מבואנוס איירס ועד עזה.

כבר נכנסנו לעזה, כבר היינו, כבר צברנו זיכרונות