שלחו לנו תגובות או שאלות

המצלמה משקרת, הקול מתחזה, והנציג בקו השני נשמע אנושי ובעצם הוא בכלל אלגוריתם עם 200 אלף טריקים לשבור לך את הארנק.
 אז עצרנו וצילמנו־מסך לרגע: מתי בדיוק נגמר לנו הכוח לשאול “זה אמיתי? מתי התחלנו פשוט לזרום עם מה שמופיע מולנו?

בפרק:

• הקפיצה מעל Uncanny Valley – כמו הרכבת הראשונה בקולנוע
• פרסומת עם הפרצוף שלך  באיילון.
• בוט מוכר לך פנס־ראש .
• שירות לקוחות בלי בני-אדם – האם נעדיף את זה, ומה לגבי חוקים שיכריחו את הבוט להזדהות?
• אותנטיות כפרימיום – כמו החול בגבעת חלפון.

ובין הפחדים – גם ניצוץ אופטימי, כשאפשר לזייף הכול, מה יותר חשוב – האמת, או שזה מתאים לנו ברגע?

לצעקות “פייק!”, מקפים ארוכים או קונספירציות:

 [email protected]