השיעור עוסק ביחס המורכב שבין חוכמת הקבלה לפילוסופיה.

קיים דמיון בין הקבלה לאפלטוניזם, אך ההבדל ביניהם הוא "כהבדלה בין קודש לחול": אפלטון דוגל בדואליזם בין רוח לחומר, בעוד הקבלה דוגלת באחדות מוחלטת שבה החומר יכול להזדכך ולהתעלות. הפילוסופיה הנאופלטונית, המדברת על האצלה בשלבים, נחשבת ללבוש מתאים יותר לעולם הקבלי.

הרב הנזיר מציע מפה רוחנית: הפילוסופיה, המבוססת על ראייה והבחנה מושגית, שייכת לעולם היצירה. לעומת זאת, עולם הבריאה שייך לשמיעה ולהקשבה פנימית, המאפשרת חיבור לחיות האלוהית בצורה מלאה יותר. לבסוף, מוסבר כי הוגים כרס"ג וריה"ל פירשו את ספר יצירה בדרך פילוסופית, אך המניע שלהם היה הרוח העברית הפנימית השייכת לעולם הסוד, ולכן הרב הנזיר יקרא לפירושיהם "קבליים".