בשיעור עסקנו בספר יצירה, הן דרך עיני עולם המחקר, והן דרך דברי הרב הנזיר. מבחינת עולם המחקר ספר יצירה הוא חידה, שכן לא ידוע בדיוק מתי הוא נכתב ובאיזה אזור- מה שהיה עלול לתת רקע תרבותי להבנת החיבור; ולכן לעיתים קרובות ספר יצירה נחשב לסוגה בפני עצמה. כמו כן, עסקו החוקרים בשאלה מהו עניינו של ספר יצירה- האם עניינו הוא מיסטיקה, מדע, או לשון , והחוקרים נתנו תשובות שונות לעניין(החזרה מהריבוי אל הייחוד או שהשאלה איננה רלוונטית לתקופות הקדומות, שבהן לא היה פירוד בין מדע וחוכמה).

הרב צמח מסביר כי הרב הנזיר כלל לא ראה בשאלה זו בעיה, שכן אצל הרב הנזיר הן הרוח והן התכנים אשר בהם עוסקות הפילוסופיה הדתית היהודית והקבלה, הן זהות; כלומר, הקבלה גם כן עוסקת במדע, אלא במדע העברי הקדום, והדבר מתבטא מכך שרבותינו ראו לנכון לכתוב לספר יצירה גם פירושים פילוסופיים וגם ביאורים קבליים, וזאת מפני שיש אצלו אחדות בין המדע והחוכמה(=הפילוסופיה). ספר יצירה חשוב למקובלים בגלל שהוא מהווה מקור למושגים קבליים ולעולם הקבלי; על כן, בסוף השיעור הרב צמח הביא דוגמא כיצד במאמר ראשון הרב הנזיר בעצמו הציג כי משמעות המושג "לשון הקודש" המצויה אצל המקובלים, נלקחה מן ספר יצירה.

בשיעור סקרנו מספר מקורות קבליים מספרי הרזים הקדמונים. כמו כן, הרב הסביר מדוע דווקא הם נחשבים "הקדמונים". בעקבות ההגשמה שפגשנו בספרי הקבלה, הרב צמח הביא את דברי הכוזרי שעונה כי אין לדחות את אותם הספרים על אף ההגשמה המצויה בהם. הכוזרי מסביר שאותה "הגשמה" איננה הגשמה של הקב"ה, אלא תיאור של "אור הכבוד"(=שכינה), שהיא בריאה של הקב"ה. המושג אור הכבוד מאפשר לנו לדבר על נוכחות א-לוקית בעולם מבלי לייחס לקב"ה עצמו תכונות אנושיות או גשמיות, כלומר- מבלי להגשים.

בשיעור עסקנו בשני נושאים:

איבוד החיות הא-לוקית מן סיפורי התנ"ך עקב ניתוחם והפשטתם, והפתרונות השונים לכך. לפי גרשום שלום, תגובת הנגד לאיבוד החיות הא-לוקית והמיתוס מן היהדות הקלאסית- באה, לדידו, בצורתה של הקבלה. הקבלה מספרת סיפור על יישויות א-לוקיות בתוך מערכת של השפעות ומתחים, כאשר יישויות אלו מוגדרות כדמויות מיתיות בעלות תוכן חי (כאשר היחס אליהן הוא בתור מושגים) וחיות עצמית(כאשר היחס הוא כדמויות עצמאיות). ישנו יחס בין ישויות אלו לבין האדם, ובכך מתקיים קשר בין האדם והא-לוקות. מנגד, הרב הנזיר מסביר כי גם ללא הקבלה אפשר לפתור את החוסר בחיות הא-לוקית לאחר גם ניתוח ופירוש סיפורי התנ"ך על ידי חז"ל. הרב הנזיר נוקט כי עדיין יכול להתקיים קשר חי בין האדם מושגים מופשטים. "החיות הא-לוקית" קיימת בכל דבר, וכן בתוך תוכנים שכליים. הקרבה החיה ל"אוביקטים", שהם בעצמם נושאי חיים וסיפור, הוסבר על ידי הדוגמא מן קברי החשמונאים, כאשר הקברים הן "עקבות" מאירועים חיים שהתחוללו בעבר; וכמו כן אפשר להקשיב למושגים מופשטים תורניים כעקבות חיות לקשר בין א-לוקים והאדם.

בהמשך השיעור עסקנו במקורות של הקבלה. עמדנו על ההבדל בין "תשתית" שהיא יכולה להיות אפילו סיפור רע חסרת עיסוק ממשי בתכני הקבלה, לבין מקורותיה התוכניים היסודיים(=הקדומים) של הקבלה, שהם שורשי הקבלה ומקורותיה, שמהן ממש נתפתחה הקבלה במהלך התקופות.

נעסוק במונחים מעשה בראשית ומעשה מרכבה. נלמד דרך סקירתו של הרב הנזיר כיצד המושגים הללו, שמקורם במשנה במסכת חגיגה, התפרשו אצל רבותינו השונים, ומה הוא הסברו של הרב הנזיר. כמו כן, נעסוק בשאלה כיצד אפשר ללמוד את דברי רבותינו דרך הסברות פילוסופיות ומדעיות שאבד עליהן הקלח. בנוסף, נעסוק באופן שבו הרב הנזיר מתייחס להתמודדות עם המוות, אשר קיבלה תהודה רבה בשדה הפילוסופי.

סיימנו לסקור את המפגש בין הרב הנזיר וגרשום שלום, שיסוד מחלוקתם הוא בעניין עבודת ה' של המקובל.

המשכנו לעסוק ברעיון כי האור הנגלה לנביאים בנבואה, או למקובלים ברוח הקודש או על ידי גילוי אליהו - אינו נתפס על ידם כ"עצמות עליונה", אלא כרשמים של עניין נוסף, בלתי נראה, עליון יותר - הנקשב מן אותם רשמים. בנוסף דיברנו על השפה הקבלית, בכך ש"לשון פיוטית" נצרכת על מנת להיות מסוגל לחשוב על תכנים רוחניים עליונים ולבטא אותם. כמו כן הסברנו שכל אסכולה קבלית העניקה והעשירה את שפת הקבלה במושגים נוספים. מושגים אשר באמצעותם אפשר לאחוז ב"שפע הא-לוקי", אשר הוא אחד ממושאי חוכמת הקבלה, ולדבר אודותיו.

בנוסף פתחנו את הנושא של מעשה בראשית ומעשה מרכבה - והעיסוק בו יימשך בשיעור הבא.

בתחילת השיעור נסביר מהו מקומה של רוח הקודש בתור תשתית החוכמה (הפנימית) בישראל, נחזור לרעיון רבוי התשתיות של חוכמת הקבלה- ונשלים אותה. נסביר כי תחילת האפשרות לעסוק בחוכמת הקבלה- היא על ידי הכרה עצמאית- פנימית כלשהי של המושגים עליהם מדברת, שכן ללא הכרה כזו- הדיבורים "מעופפים באוויר", ללא הכרה פנימית והבנה של המדובר. נמשיך להסבר של מהי קבלה - שהיא לא רק קבלה של חוכמה מדורות קודמים, אלא גם קבלה מאליהו- על ידי גילויי אליהו; ועל ההבדל בין גילוי אליהו באורח שכל, או שלא באורח שכל. 

סיימנו את ההקדמה ללימודי כתבי הרב הנזיר, אשר סקרה את שיטתו, ומתוך כך עסקנו בפסקה של הראי"ה באורות הקודש, אשר עניינה הוא "נגלה, נסתר ויחודים". למדנו שמטרת היחודים היא לקבל "שִפעה שמימית", קרי- א-לוקית, אשר מתבטאת בחיים עצמם; כלומר, בחיוּת עצמה שהקב"ה משפיע לעולמו. נפגשנו עם מרכזיותה של "החיוּת" במשנתו של הרב הנזיר. למדנו שהאדם מקבל את חיותו מן התשתית, וביהדות, ואצל עם ישראל ככלל, התשתית ממנה אנו מקבלים את חיותנו היא רעיונות רוחניים. זאת לעומת הפילוסופים הקדם- סוקרטיים אשר חיפשו את התשתית בחומר. לסיום, עסקנו ברעיון של ריבוי תשתיות(/ראשיות) לאותו עניין, וראינו כיצד רעיון זה מתבטא ביצירת חכמת הקבלה, אשר מורכבת ממספר מקורות ראשוניים.

בשיעור דובר אודות ייחודיותו של ההיגיון השמעי ודרך החשיבה של תורת הסוד ככאלו שמלווים ברצון לגילוי הרוח שמתחת לפני השטח, אחת הדרכים להבין את הרעיון הזה ניתן להפנים דרך עולם המוזיקה, ביחס בין ניסוח התווים והמבנים המוזיקליים לבין המנגינה עצמה. משם ראינו את דברי הרב הנזיר במאמר הראשון על ההרכבה בין הפילוסופיה המערבית-יוונית לחוכמה העברית, ועל עצם הצורך בה, עם הרבדים השונים שבהרכבה - הרוח, הצורה והתבנית.

על מנת להבין טוב יותר את המאמר החמישי בספר - נעבור על ההקדמה של "קול הנבואה" והחלוקה לספרים השונים המרכיבים את החיבור כולו. ננסה להבין מדוע הם הודפסו לפי הסדר והתבנית הנוכחיים וכיצד זה משפיע על אופי תהליכי הכתיבה של הרב הנזיר באופן כללי מה היא אחת ממטרותיו המרכזיות של הספר? ולמה חשוב לראות את מהותה של הרוח ככוח-חיים?

לרגל פתיחת השנה, הוצגו סיפור חייו של הרב הנזיר, היכרותו עם הרב קוק והיחסים ביניהם, ובהמשך - פירוט של היצירות והכתבים המרכזיים שעליהם עמל שנים רבות - ליקוט ועריכת "אורות הקודש" מתוך שמונת הקבצים של הרב קוק, ובמקביל - חיבורו שלו "קול הנבואה". מתוך כך הועלו לתלמידים מספר אפשרויות כדי לבחור באיזה ממאמריו/שיעוריו של הרב הנזיר נתמקד בשנת הלימוד הבעל"ט.