בתחילת השיעור הרב צמח השלים שני נושאים מהשיעור שעבר:

א. הרב הציג את המחלוקת בעניין תפיסת הנבואה בין הכוזרי והרמב"ם, כאשר הכוזרי מצריך מן האדם להיות חלק בעל סגולה ועניין א-לוקי, שוכן בארץ ישראל על מנת שיתנבא; ואילו הרמב"ם לא מצריך את תנאי הסף הללו. הטענה היא שמשום שהרמב"ם משתמש במעטה פילוסופי ניאו- אריסטוטלי, אשר נוקט שהנבואה היא תופעה אנושית, הרמב"ם לא מציין את תנאי הסף הללו, למרות שהוא כן טוען הנבואה היא תופעה א-לוקית המתרחשת ברצות ה' (הערת העורך: למרות שהדברים נשמעים חריפים, אפשר למתקם ולומר כי דברי הרמב"ם הופנו אל קהל יעד מסוים, והרמב"ם דיבר אליהם).

כמובן, אין הדבר חוסך את האימות הדברים אל המקורות, אך זהו גורם לעמדות מסוימות בתפיסת ההוגה.

ב. הרב צמח הציג כיצד עניין התהוות לשון הקודש "רוח מרוח" בדרך השתלשלות והתאצלות מן הקודש, חשוב ועיקרי לרב הנזיר גם בנושא של הנבואה השמעית. הנבואה השמעית מתרחשת על ידי הקשבה לזרם החיים- והמשגתו אט אט לכדי דיבור.

בשיעור עסקנו בספר הזהר. ספר הזהר גרם לסערות כבר מעת גילויו, ושאלות שונות נסובו סביבו. עסקנו בשאלות מאילו בחינות אנו אומרים כי חלקים בזהר נכתבו על ידי משה רבנו או רשב"י, כאשר נראה מסגנונו כי הוא נכתב בתקופה מאוחרת. ראינו את דברי הראי"ה קוק הכותב כי הזהר התקבל על ידי חכמי ישראל, וכי הסערות סביבו אינן חדשות, ולמרות להן הספר התקבל על ידי מרבית גדולי ישראל. כמו כן, למדנו כי הרב הנזיר מגדיר את ספר הזהר כספר יסוד קבלי, למרות שאיננו קדום כל כך, משום שהוא ספר שנתן מושגים נוספים לבטא בהם את העולמות הרוחניים.