הדרך לבוחן מציאות בריא עוברת דרך תיחקור קבוע והתבוננות במציאות הסמויה.

חשבון נפש, בחינת לב וכליות וניתוח יומי (או לילי) של עבודת הניהול.

אומנות המינון נמדדת גם באופן הניהול של התחקיר הפנימי.
האם אנחנו מאשימים את עצמנו או מקבלים את הרעיון שגם לנו מותר לטעות?
האם אנחנו משקיעים בתשומת לב לפרטים הקטנים ולמילים שלא נאמרו? או בעיקר מתייחסים ל"עובדות בשטח" והחלטות מקצועיות שקיבלנו?

היא ניהלה אנשים במאסות וגם בפינצטה (אותי למשל).
מעבר לתבונה ולעומק, אני מופתעת כל פעם מחדש מהפרטים שהיא זוכרת על אנשים (עלי למשל).
האמת? גם אם היתה מקריאה ספר טלפונים הייתי נמלאת השראה.