בסוף אני, 
האויב הכי גדול של עצמי. 

הרי אני זה שמנשים את הפחדים הנסתרים 
ויודע איך ללחוץ לי על כל הכפתורים
אני זה שכורך ואז מותח את החבל
ובטיימינג המושלם - שם לעצמי רגל 

אני זה שכותב את כל התסריטים 
שסוגר לי את הדלתות ומאכיל את עצמי סרטים
אני זה שבגללו הלב שלי תקוע 
שמלטף ומאכיל את הילד הפגוע 

אני זה שעומד מול עצמי, בלי רחמים 
ומשנן את הטעויות, הכישלונות והפגמים 
אני זה שמנסר לי עוד שלב בסולם 
שמכיר את החולשות שלי, יותר טוב מכולם 

וברגעים הקשים 
הכי קל להאשים 
את כל האנשים 
אבל בסוף זה רק אני שמחלק לי עונשים. 

וכמה זה מסובך לנסות להתקרב 
ולהפוך את האויב הכי גדול - 
לאוהב.