בדידות היא בעיה חברתית, לא אישית, ולכן לא אמורה לבייש אותנו אישית. כולנו צריכים מספיק חברים וחברה מתאימה, ולרובנו אין מספיק כזו. הסיבה היא שכל החברה שלנו השתנתה. למדנו להשאר בבית, עוד הרבה לפני הקורונה, ולהסתפק בטלויזיה, רשתות חברתיות וסדרות, במקום במפגשים חברתיים או אישיים.

מה עושים?

מזהים. מה סוג החברה שחסר לנו. פעילויות משותפות? אילו? שיחות אינטימיות? אילו?
לוקחים את זה בידיים. האם יש חברויות ותיקות שאפשר לחדש ולהעמיק בחזרה?
האם אנחנו יכולים לארגן פעילויות משותפות בתחום שלנו או להצטרף למשהו קיים? לאט לאט, במספרים קטנים, יש הרבה פעילויות שכבר מתקיימות.
אם אלו לא מסתדרים, יוצרים חברויות חדשות. אפשרי בכל גיל, אך דורש תשומת לב והתמדה.

כמו שד"ר סוס כתב:

"אם יוצאים (מהבושה) מגיעים למקומות נפלאים".