בן הזוג לשעבר של איילת הוא צ'כי. אחרי נדודים משותפים בעולם הם בחרו להשתקע בארץ ולהקים כאן את ביתם.

כשהם נפרדו, הוא נשאר כאן ליד ילדיו. בארץ שהתרבות בה אינה תרבותו, שהשפה בה אינה שפת אימו, שאין לו בה משפחה מורחבת וחברי ילדות. איילת ואני דיברנו על האחריות שלה כלפיו, ועל הגבולות של האחריות הזאת.

דיברנו גם על האימהות שלה שהשתנתה אחרי הפרידה, ועל התפיסה הכל כך שגויה שעל פיה בוחרים אנשים להשאר יחד "בשביל הילדים", ומעמיסים על הכתפיים שלהם אחריות כבדה.

בכלל אחריות היא תמה שעלתה לא מעט בשיחה שלנו.

בתחילת השיחה בשלב בו כל האורחות שלי מספרות על זכרון מהזוגיות של ההורים שלהם, סיפרה לראשונה איילת על זוגיות טובה ממש שראתה בילדותה. זה ציער אותי שזו הפעם הראשונה שסיפור הפתיחה ממש חיובי. ציער אותי שרוב המרואיינות שלי ראו זוגיות לא טובה בילדותם. ציער אותי שדור ההורים שלנו (בהכללה) לא עשה בחירות שהטיבו עימם.

זה גם קשור לאחריות. אחריות עצמית