לא הייתי מבריק, אבל נחשבתי תלמיד טוב. בוא נאמר ככה, בבית ספר העממי, בכיתות נאמר מו’ והלאה, הילדים בכיתה לא כל כך רצו ללמוד, התפרעו. היו בינינו… היו חבר’ה גם אפילו כישרוניים מאוד, אבל לא רצו ללמוד. שני ילדים מהכיתה… בזמן החופש הגדול אמרו: ‘שני ילדים יכולים לעבור מכיתה ז’ לכיתה ח’. כל השאר נשארים עוד שנה’. היינו עשרה או שנים עשר…

בא אלינו אחד מחברי יגור, שהוא לא היה מורה ממש, אבל הוא עסק בנושא של בית ספר ופה ושם מעבדה או משהו כזה. הוא בא לכיתה ואמר: ‘זאת בושה שאתם תישארו עוד כיתה’. וזה דרבן אותנו. ואני ועוד אחד שנחשב שיכול לעבור לכיתה ח’, ארגנו את הכיתה ובחופש הגדול עשינו שיעורים, נתנו שיעורים לילדים. במשך החופש הגדול. נגמר החופש הגדול, עשו בחינות לילדים ואמרו: ‘יכולים לעבור לכיתה ח’.’