ב-12 במאי 1992, ברחובות ירושלים הסואנים, סמוך לשוק מחנה יהודה ההומה, דקר מחבל שני ילדים יהודים. הדקירות והדרמה שבעקבותיהן העמידו במבחן לא רק את תגובת הקהל לאירוע אלים, אלא גם את עקרונות המוסר והחמלה האנושית במצבים הקשים ביותר. זעם, דם וצעקות מילאו את האוויר, אך דווקא שם, ברגע כאוטי ונפיץ, צמחה דמות גיבורה יוצאת דופן.

ישראל של תחילת שנות התשעים הייתה מתוחה, תשושה וכואבת. פיגועי בודדים מצד מחבלים פלסטינים הפכו לשגרה קשה, והאווירה הציבורית בערים הגדולות הייתה טעונה וחסרת סבלנות. פיגועי דקירה ברחובות יצרו פחד יומיומי. באותו יום, עַדְנָאן אֶלְאַפְנְדִּי, צעיר ערבי בן 21, ממחנה הפליטים דהיישה, דקר שני ילדים יהודים סמוך לשוק מחנה יהודה. לאחר הדקירה נמלט, בעודו נרדף בידי המון זועם. יריות נורו לעברו, ובסופו של מרדף קצר נתפס והופל לארץ. ההמון לא חס על חייו: בעיטות, אגרופים וקריאות נקמה ניתכו עליו. בתוך רגעי השיא של האלימות והזעם, פרצה לפתע דרך ההמון אישה דתייה בודדה, בֶּלָה (לֵאָה) פְרַיְנְד, שהשתמשה בגופה כדי להגן על המחבל השרוע. היא ספגה בעיטות, קללות ואגרופים, אך נותרה עומדת, מגינה עליו בגופה במשך 27 דקות ארוכות, עד להגעת המשטרה שעצרה אותו חי.

מעשה הגבורה המוסרי הזה עורר סערה עזה. הרב הראשי לישראל דאז, אַבְרָהָם אֶלְקָנָה כַּהֲנָא שְׁפִרְיָא, פסק כי במצב שבו לא נשקפה עוד סכנה, נהגה בֶּלָה כהלכה. בֶּלָה עצמה הסבירה: "אנשים זעקו לעברי: 'עין תחת עין!', אך דיני נפשות הם עניין שבימי קדם היה מוכרע רק על ידי חברי הַסַּנְהֶדְרִין". מנגד, לא כולם ראו איתה עין בעין. אחת מאימות הילדים הפצועים טענה בזעם כי היא חשה כלפי פריינד יותר כעס מאשר כלפי המחבל עצמו – ביטוי לעוצמת הרגשות שהסיפור עורר בקרב הציבור.

השנים חלפו, אך עמדתה של בֶּלָה לא השתנתה. גם כאשר איבדה חבר קרוב בפיגוע טרור בשנת 2001, המשיכה לדבוק באותם עקרונות מוסריים: "אנחנו לא כמוהם", אמרה. בשנת 2013. כאשר עַדְנָאן אֶלְאַפְנְדִּי שוחרר מהכלא במסגרת שיחות עם הפלסטינים, הביעה בֶּלָה התנגדות חריפה לשחרורו, כשהיא שומרת בעקביות על מחויבותה לצדק, גם במחיר אישי.

ביום השואה בשנת 2025, זכתה בֶּלָה לאזכור מפתיע בנאום ראש ממשלת ישראל. אולם, במקום להזכיר את מעשה גבורתה יוצא הדופן, בחר ראש הממשלה להתמקד בפחדיה האישיים מהתחסנות – פחדים שנבעו מהזוועות שעברו הוריה בניסויים רפואיים באושוויץ. הוא סיפר כיצד פרמדיק ערבי ממזרח ירושלים, שפעל במסגרת ניידת חיסונים בשוק מחנה יהודה, הצליח לבנות אמון עם בֶּלָה ולשכנע אותה להתחסן. הסיפור סופר תוך התעלמות מוחלטת מהעמידה האיתנה שלה מול המון יהודי אלים ומזכותה להיזכר בזכות אומץ לבה המוסרי.

ב-12 במאי 1992, בתוך המולת מחנה יהודה, נחשפה לעיני כל אישה בלתי שגרתית, שהוכיחה מוסר, אומץ לב ונאמנות לערכים יהודיים עתיקים. סיפור זה, שנדחק עם השנים לשולי הזיכרון הציבורי, קיבל חיים חדשים בשיר "בֶּלָה בֶּלִיסִימָה" של להקת "הדג נחש" עם בָּרִי סַחֲרוֹף – שיר שמוקיר את דמותה של בֶּלָה ומזכיר עד כמה נדיר למצוא אדם שמוכן לשלם מחיר אישי כבד כל כך עבור מה שהוא מאמין בו. אולי, כפי שאומרים הדג נחש, "זה סיפור אתו ראוי ילדים לחנך".

קישורים: בלה פריינד – ויקיפדיה,  בלה בליסימה - הדג נחש עם ברי סחרוף - YouTube