ב-4 במאי 1970 נערכה הפגנת סטודנטים נגד המלחמה בווייטנאם. דעת הקהל כנגד מלחמת וייטנאם הלכה והחריפה, במיוחד בקרב צעירים וסטודנטים. כשנשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון הודיע על התרחבות הלחימה לקמבודיה, הרגשות פרצו גבולות. אוניברסיטת קנט שבאוהיו, כמו קמפוסים רבים אחרים, הפכה לזירה לוהטת של מחאה. באמצע ההפגנה נשמעו לפתע יריות שלא היו אמורות להישמע לעולם.

שנות השישים המאוחרות בארצות הברית היוו כר פורה למחאה. תנועות לזכויות אזרח, התנגדות למלחמה והתחזקות הקול של דור צעיר וזועם יצרו תחושת מרד תמידית. מלחמת וייטנאם, שנראתה מיותרת ואכזרית בעיני רבים, הפכה לסמל השחיתות והניתוק של הממשל מהעם. כאשר ניקסון הודיע על פלישה צבאית לקמבודיה בתחילת מאי 1970, גל מחאות שטף את הקמפוסים. סטודנטים רבים חשו שמרחב המחיה שלהם הפך לחזית קרב אידיאולוגית.

אוניברסיטת קנט שבאוהיו הייתה אחת הזירות הנפיצות. בימים שלפני ה-4 במאי התקיימו הפגנות סוערות בקמפוס, שכללו עימותים עם המשטרה ושריפת מבנים. בתגובה, הוזעקו כוחות המשמר הלאומי של אוהיו – חיילים חמושים שנפרשו ברחבי האוניברסיטה. ביום שני, כאשר התאספו כ-2,000 סטודנטים לעוד הפגנה נגד המלחמה, המתיחות הייתה בשיאה. לאחר קריאה להתפזר, שנענתה במטחי אבנים, שתי פלוגות של המשמר הלאומי החלו בניסיון לפזרם. לאחר קריאה נוספת להתפזר, שאף היא לא נענתה, חידש המשמר הלאומי את המאמץ לפזר את ההתכנסות. המשמר הלאומי השתמש ברימוני גז מדמיע, אך בגלל הרוח לא הייתה להם השפעה ואף היו סטודנטים שהטילו אותם בחזרה לעבר אנשי המשמר הלאומי. המרחק בין אנשי המשמר הלאומי למפגינים נשמר כל העת ועמד על כ-20 מטרים. לא ברור מה בדיוק גרם לכך, אך לפתע אחד מאנשי המשמר ירה לעבר הסטודנטים. לאחר הירי הראשון, חלק מאנשי המשמר האחרים הצטרפו לירי. תוך 13 שניות בלבד ירו אנשי המשמר הלאומי 67 כדורים לעבר המפגינים. בתחקיר התברר כי 29 מתוך 77 אנשי המשמר הלאומי נטלו חלק בירי.

ארבעה סטודנטים נהרגו במקום ותשעה נוספים נפצעו, חלקם קשה. מה שבלט במיוחד היתה העובדה ששניים מההרוגים כלל לא השתתפו בהפגנה, אלא רק עברו בסביבה בדרכם ללימודים. תמונות העיתונות שתיעדו את הזירה – במיוחד אחת, בה נראית צעירה צורחת מעל גופתו של אחד ההרוגים – הפכו לסמל המאבק והזעזוע הציבורי.

התגובה לא איחרה לבוא. באותו שבוע בלבד נסגרו מעל 450 מוסדות אקדמיים בארצות הברית בעקבות שביתות סטודנטים. יותר מארבעה מיליון סטודנטים לקחו חלק במחאות. התחושות היו של הלם, בגידה ופחד: אם אפילו קמפוס אוניברסיטאי אינו בטוח, היכן עובר הגבול? ממשל ניקסון גינה את האלימות, אך לא התנצל, והמדינה נקרעה בין תומכי הסדר לבין אלה שראו בירי רצח ממוסד.

ב-4 במאי 1970, על הדשא הירוק של אוניברסיטת קנט, התרחש אירוע ששבר את השקט האקדמי – ולמעשה, את השקט של אמריקה כולה. לא רק ארבעה צעירים נהרגו שם, אלא גם התחושה שהדמוקרטיה חסינה מפני עצמה. מאז ועד היום, זהו תמרור אזהרה צורב למי ששוכח מה קורה כשכוח צבאי פוגש בזכויות אזרח – בתוך הבית פנימה.

קישור: הטבח בקנט סטייט – ויקיפדיה

התמונה: Kent_State_massacre.jpg (364×275)

מגישה: רות אדר