ב־6 במאי 1998, קבוצה של סטודנטים לאמנות מאוניברסיטת לידס הכריזו כי לקחו את כספי המענק שקיבלו — סכום של 1,126 ליש"ט שיועד לפרויקט הסיום שלהם — ובמקום זאת, טסו לנפוש בספרד. הם הציגו סדרת תמונות נופשות מחופים שטופי שמש, בריכות, מסעדות ים-תיכוניות וחיי לילה תוססים. התקשורת הבריטית לא איחרה לזעום: "סטודנטים פרזיטים", "בזבוז כספי ציבור", "בושה לאקדמיה".

מאחורי הסערה עמדה קבוצת Leeds 13, קולקטיב של שלושה עשר סטודנטים לאמנות שפעלו מתוך כוונה לבחון את גבולות ההגדרה של אמנות, ואת מערכת היחסים שבין אמת, אשליה ותקשורת. הם בחרו להימנע מהצגה של יצירה קונבנציונלית, ובמקום זאת החליטו להעמיד את הציבור, העיתונות והאקדמיה כחלק בלתי נפרד מהיצירה. כל הטיול לספרד — התמונות, הסיפורים, השיזוף — היה מבוים לפרטי פרטים מבלי שיצאו מאנגליה אפילו לרגע.

הם צילמו את התמונות בחופים בבריטניה (בעיקר בברייטון), במסעדות מקומיות שעוצבו בסגנון ים-תיכוני, כשהם מחזיקים תפריטים ספרדיים מזויפים ושותים קוקטיילים "אקזוטיים" מעשה ידיהם. הם השתזפו במיטות שיזוף כדי להיראות כאילו חזרו משבוע של שמש ספרדית, יצרו כרטיסי טיסה מזויפים ואף זייפו מזכרות. ב־6 במאי, הם קיימו אירוע שהוצג כהחזרה שלהם מהנופש, בליווי תצוגת התמונות. הכול נראה כל כך אמיתי — שהעיתונות לא טרחה לשאול שאלות.

וכך, ב־19 במאי, בשידור חי בתוכנית הבוקר של BBC Radio 4, התברר לציבור הבריטי שהקולקטיב לא בזבז אגורה מהמענק הציבורי: החופשה הייתה עבודת האמנות עצמה. היא נועדה לחשוף עד כמה קל להוליך שולל את הציבור כשיש תמונה משכנעת — ועד כמה התקשורת ששה לקפוץ למסקנות, במיוחד כשמדובר בכסף ציבורי וסטודנטים לא ממושמעים.

התגובות היו מעורבות: היו מי שכעסו על מה שנראה כהונאה, אך היו גם כאלה ששיבחו את התחכום, הרעיונאות והביקורת החברתית החריפה של הפרויקט. אוניברסיטת לידס לא פסלה את המהלך, ובסופו של דבר, כל חברי Leeds 13 קיבלו ציון "מצוין" על עבודת הסיום שלהם.

ב־6 במאי 1998, קבוצת סטודנטים אחת הפכה את האקדמיה, התקשורת והציבור למשתתפים לא מודעים במיצג מתוחכם. היא לא רק הציבה מראה מול עולם האמנות, אלא גם מול כולנו — אלה שמאמינים למה שהם רואים, מבלי לשאול: האם זה באמת קרה?

קישור: Leeds 13 - Wikipediaמגיש: כפיר אדר