הדף היום מוקדש ע"י טרי קריבושה והרב חיים הרינג לע"נ אמה של טרי, חנה מנדל בת ירחמיאל הכהן ופייגה רבה.

אם אדם מוכר שדה, המכירה אינה כוללת בור, גת או שובך שבשדה. רבי עקיבא והחכמים חולקים שוב האם המוכר שומר על דרך גישה או צריך לקנות אחת. אולם, אם השדה ניתן כמתנה או לאחד האחים בחלוקת ירושה, או מי שרוכש שדה הפקר (כמו מנכסי גר שמת), הרוכש את השדה יקבל את כל מה שבתוכו, כולל הבור, הגת והשובך. אם אדם הקדיש את השדה, החכמים ורבי שמעון חולקים האם הכל הוקדש או שגם הפריטים הרגילים מוחרגים, למעט חרוב מורכב או שקמה.

מקרה אירע שבו אדם גוסס הבטיח בית בגודל מסוים כמתנה למישהו, אך הוא היה בעלים של בית גדול יותר מאותו גודל. מר זוטרא ורב אשי פסקו כל אחד אחרת כיצד למלא את הבטחתו. רב אשי העניק למקבל את כל הבית על בסיס העיקרון שמי שנותן מתנה תמיד נותן ביד רחבה, והכוונה בוודאי הייתה לכל הבית.

רב הונא אמר שמי שמכר את שדהו אך שמר לעצמו שני עצים התכוון לשמור את הקרקע סביב העצים. בתחילה, מניחים שניתן להבין אמירה זו אפילו לפי רבי עקיבא הסובר שמי שמוכר, מוכר בעין יפה, במקרה זה, כיוון שהעצים יונקים מהקרקע ואם המוכר לא ישמור זכויות בקרקע, זה היה מוביל לבעיות בעתיד עם הקונה שיתעקש שהמוכר יעקור את העצים כי הם מחלישים את אדמתו. אולם, הם מעלים קושי על כך מהסבר שניתן לדעת רבי שמעון במשנתנו לגבי מי שהקדיש שדה, החרוב המורכב והשקמה מוקדשים גם כן כיוון שהם יונקים מהקרקע. משתמע מכך שמי שהקדיש התכוון לא להקדיש את העצים אך לא שמר זכויות באדמה סביבם ובגלל זה הם מוקדשים. לכן, יש להניח שרבי שמעון ורב הונא אינם מסכימים, כיוון שרבי שמעון סובר כרבי עקיבא שמי שמוכר/מקדיש עושה זאת בעין יפה, ואמירתו של רב הונא מתאימה רק לשיטת החכמים. אם כן, מה המחדש רב הונא שלא היינו יכולים להסיק מדברי חכמים?