שדותיו של רבינא הקיפו את השדה של רוניא והקים גדר מסביב לכל ארבע רוחות. רבינא דרש מרוניא להשתתף בעלויות, בהסתמך על פסק המשנה. רוניא סירב לשלם. הם הביאו את המקרה בפני רבא, שפסק כי על רוניא לשלם לפחות את הסכום שהיה עולה לו להביא שומר להגנת הנכס כי רוניא הראה שנהנה מהשמירה. במקרה אחר, רוניא קנה קרקע הצמודה לשדהו של רבינא, ורבינא רצה לסלק אותו מהקרקע ולקנותה בעצמו על סמך דין "בר מצרא", לפיו השכן הסמוך לנכס יכול לדרוש לקנות את השדה ויש לו עדיפות על פני כל קונה אחר. רב ספרא אמר לו להניח לרוניא להחזיק בנכס, כיוון שרוניא היה זקוק לקרקע יותר מרבינא. אם חומה המפרידה בין חצר של שני שכנים נופלת, גם אם החומה הייתה גבוהה יותר לפני שנפלה, הגובה המינימלי הנדרש לבנייה מחדש הוא ארבע אמות. אם אחד השכנים רוצה לבנות מחדש את החומה בגובהה המקורי, הוא אינו יכול לדרוש מהשכן השני לשלם מחצית מעלות ההגבהה. עם זאת, אם השכן שאינו רוצה לשלם עבור הגבהת החומה בונה קיר פנימי ומתכנן לחבר תקרה מהקיר המפריד הגבוה לקיר הפנימי החדש, אותו שכן הראה שהקיר הגבוה משרת את צרכיו ועליו להשתתף בעלות. אם יש ויכוח בין שכנים האם אחד שילם לשני עבור עלות החומה, למי מאמינים? במה זה תלוי? ריש לקיש חולק על אביי ורבא בנוגע למקרה שבו המלווה והלווה טוענים לפני מועד פירעון ההלוואה שההלוואה נפרעה/לא נפרעה. ריש לקיש מניח שאנשים אינם משלמים לפני המועד שנקבע ולכן אין להאמין ללווה. אביי ורבא מאמינים לטענת הלווה. תחילה, מובא חלק מהמשנה שלנו כדי להקשות על עמדתו של ריש לקיש, ואז החלק הבא מובא כדי להקשות על עמדתם של אביי ורבא, אך כל קושי נפתר. הגמרא מסיקה שאנו פוסקים כריש לקיש, ואפילו מי שגובה מיתומים יכול לגבות גם ללא שבועה, אם האב מת לפני מועד פירעון ההלוואה.