כאשר רב נחמן בר רב חסדא גבה מיסים מתלמידי חכמים, רב נחמן בר יצחק הוכיח אותו על כך שלא קיים פסוקים מהתורה, נביאים וכתובים, והסביר אילו פסוקים מראים שתלמידי חכמים פטורים ממיסים. רב פפא פסק שיתומים צריכים לתרום לחפירת בארות מים ורב יהודה פסק באופן דומה, שיתומים צריכים לתרום למיסים להגנת העיר. רב יהודה גם פסק שבעוד שתלמידי חכמים אינם צריכים לשלם עבור הגנה, כיוון שהתורה שלהם מגנה עליהם, הם כן צריכים לתרום לחפירת בארות כי הם נהנים מהמים. רבי יהודה הנשיא חילק מזון לנזקקים בזמן בצורת אך נתן רק לתלמידי חכמים, לא לעמי הארץ. תלמידו יונתן בן עמרם לא רצה ליהנות מהתורה אז הוא התחפש לעם הארץ ושכנע את רבי יהודה הנשיא לתת לו מזון בכל זאת. כאשר רבי יהודה הנשיא גילה מה קרה, הוא שינה את גישתו וחילק מזון לכולם. המשנה פסקה שמי שגר בעיר במשך שנים עשר חודשים חייב לשלם עבור הגנת העיר, אבל ברייתא אחרת הקשורה לדיני עיר הנדחת, עיר שכל תושביה עבדי עבודה זרה, קובעת שרק שלושים יום נצרכים כדי להיחשב כתושב העיר. כיצד מיישבים זאת? ברייתא נוספת נותנת פרקי זמן שונים לאנשים הגרים בעיר כדי להיות חייבים לתת סוגים שונים של צדקה. רבה גבה צדקה מיתומים של משפחה מסוימת. כשהקשה אביי עליו, רבה הסביר מדוע הוא התעקש במקרה זה. איפרא הורמיז, אמו של המלך שבור, שלחה כסף לרב יוסף עבור "מצווה רבה" ואביי הסביר לרב יוסף שהיא בוודאי התכוונה לפדיון שבויים. רבא מסביר זאת על פי פסוק מירמיהו טו:ב. ברייתא מסבירה שגביית צדקה חייבת להיעשות על ידי שני אנשים וחלוקה על ידי שלושה. מזון הצדקה נאסף ומחולק על ידי שלושה אנשים. מדוע יש הבדל? מדוע נדרשים שניים או שלושה אנשים? אנשי העיר יכולים לקחת צדקה משימוש אחד ולהעבירה לשימוש אחר, אם יש צורך. הברייתא מתייחסת לגביית צדקה כשררה, סמכות, מכיוון שהם היו מכריחים אנשים לתת צדקה ואפילו תופסים משכון מאלה שלא היו נותנים, אפילו בערב שבת. האם לא כתוב במקור אחר שאסור? הגמרא מבחינה בין גבייה מעשירים לבין אלה שאינם עשירים. איזה שכר מובטח לאלה שנותנים צדקה? גבאי צדקה צריכים להיזהר שלא יעוררו חשד שהם לוקחים כסף לעצמם.