אסור לאדם לחסום דרך בנכס שלו שהיה בשימוש הציבור. ויותר מזה, אם הבעלים ייעד שביל חלופי במקום, ולאחר שהבין שאי אפשר להחליפו,  הבעלים אינו יכול למנוע מהציבור להשתמש גם בשביל זה. מדוע זה כך? האם יש דעות שונות בנוגע לסוגיה זו?

המשנה הגדירה את הגודל המינימלי לשביל של יחיד, שביל ציבורי, וכו'. הגמרא מביאה כמה דעות אחרות, וכן מקרים אחרים שלא הוזכרו במשנה, והסברים לחלק מהמידות.

ישנו מנהג מעמד ומושב, לעמוד ולשבת לפחות שבע פעמים, בדרך חזרה מהלוויה. פרטי מנהג זה נדונים.

אם מישהו קונה מערת קבורה או שוכר מישהו לבנות מערת קבורה, מהן המידות המינימליות המשוערות וכמה מקומות קבורה אמורים להיות?