אם מוכר אומר "אני מוכר לך קרקע בגודל של בית כור מדוד בחבל, פחות או יותר" - האם החלק השני של ההצהרה מציין שינוי דעה, או שהיה מיועד להשאיר פתוחות את שתי האפשרויות? בן ננס אומר שאנו הולכים אחר המילים האחרונות.

רב מציין שחכמים חולקים וסוברים שיחלוקו מכיוון שלא ברור מה התכוון המוכר. מדוע היה צורך לרב לציין זאת כאשר כבר יש מקרה במשנה לגבי הסכם שכירות ל"שנים עשר דינרי זהב לשנה, דינר אחד לחודש" ורבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי פסקו במקרה שהיתה שנה מעוברת, השכירות לחודש השלושה עשר מתחלקת בין המשכיר לשוכר? הגמרא מבחינה בין שני המקרים, ומסבירה מדוע ייתכן שלא היה ברור שהדין יהיה זהה בשני המקרים.

שמואל סבר שאלה שחולקים וחושבים שהלשון אינה ברורה סוברים שידו של המוכר על העליונה כי הקרקע בחזקתו של המוכר (במקרה של ספק, המוציא מחבירו עליו הראיה). כאשר שמואל ציין שיש החולקים על בן ננס, האם הוא התכוון לומר שהוא סבר כמותם או לא? הגמרא מביאה מקרים דומים אחרים כדי להסיק האם שמואל סבר כמו/נגד בן ננס ולאחר הבחנה בין המקרים, מסיקה ששמואל סבר כחכמים.

רב הונא מסביר שרב פוסק כמו בן ננס במקרה אחר, אך דומה. מדוע היה צורך לו להודיע על פסיקה זו של רב, אם פסיקתו של רב הייתה ידועה ממקרה אחר?