מדוע יכולים דיירי חצר למנוע זה מזה מלהפוך את ביתם לחנות (החלק הראשון של המשנה) אך לא יכולים למנוע רעשים חזקים של ילדים, פטישים וריחיים (החלק השני של המשנה)? אביי מציע שהחלק השני של המשנה מתייחס למצב שונה - דיירים מחצר אחרת המתלוננים על רעש מחצר שכנה, אך לא בחצר שלהם. רבא דוחה הצעה זו ומסביר את החלק השני של המשנה כמתייחס להקמת בית ספר בבית הפרטי ללימוד תורה לילדים, כפי שרבי יהושע בן גמלא קבע את הקמת בתי ספר בקהילות המקומיות. הגמרא דנה במספר סוגיות הנוגעות לחינוך - מהו סוג המורה הטוב ביותר (ידע רב יותר לעומת סבלנות לתקן טעויות של הילדים), כמה ילדים צריכים להיות בכיתה, אחריות העיר להקים מורים, האם מפטרים מורה פחות טוב לטובת מורה טוב יותר, וכו'. האם ניתן לפתוח חנות במבוי מאותו סוג של חנות כמו של חבר אחר במבוי? במה זה תלוי?