עולא פסק שאין מביאים ביכורים מעץ פרי הגדל בתוך שש עשרה אמה משדה שכן, כיוון שזה נחשב "גזל" כי ניזון מאדמת השכן. מניין עולא הגיע למספר הזה? ארבעה מקורות מובאים לסתור את השיעור של עולא, אך כל המקורות מוסברים גם לפי עולא. אם שש עשרה אמה היא השיעור הנכונה, מדוע המשנה פוסקת שעץ צריך להיות מרוחק עשרים וחמש אמה מבור? הסוגיה שם אינה זהה לזו של עולא המתייחס להזנה מהקרקע, בעוד שהבעיה עם הבור היא השורשים ההורסים את דופן הבור, מה שיכול לקרות גם אם השורשים אינם ניזונים מהקרקע. לדעתו של רבי יוחנן בנושא יש שתי גרסאות - או מסכים או חולק על עולא. מתי יכול שכן לגזום את העצים הנוטים לתוך רכושו? מה לגבי עצים הבולטים לתוך רשות הרבים?